לא יָכולְתִּי עַל הַחופֶשׁ לַשִּׁיר.

הָיָה לִי חופֶשׁ. יָכולְתִּי לָשִׁיר.

כָּלוּא בְּתוֹךְ סֵדֶר כָּחול אָקְוַמַרִין

לָכְדוּ אוֹתִי הַצִּפּוֹרִים בְּכַנְפֵיהֶן

טִבְעִי לָרֶדֶת אֶל קוֹלוֹת

הַמַּים לא נוֹלְדוּ בִּי אֲסוּרִים.

כָּלוּא לא הָיִיתִי בְּשֶׁל אֱמוּנָתִי הַנּוֹאֶשֶׁת,

בִּשְׁבִי לא נָפַלְתִּי בִּגְלַל מִלְחָמָה חֲשׁוּבָה,

כּוֹחוֹת זָרִים לא כְּבָשׁוּנִי מִלְּבַד הָאַהֲבָה

אֲנִי מְקַנֵּא בְּצֵ'סְלַב מִילוֹשׁ

בְּפְרֶדֵרִיקוֹ גַּרְסִיָּה - שְׁוָּרִים לְחֵרוּת הַדָּם;

אֲנִי מְקַנֵּא בְּנַאזִים חִיכְּמַת

שֶׁלּא הָיָה לוֹ דֵּי בָּאָרֶץ וּכְבָר

מָצָא אֶת מְקוֹמוֹ בַּמַּאֲבָק הַכַּבִּיר.

אֲנִי עוֹד לא יָכול עַל הַחופֶשׁ לַשִּׁיר.

מֵעַל כַּנְפֵי גַּלִּים עֲשֵׁנִים

גָּזְרוּ לִי פִּסָּה מֵתְּכֵלֶת מֻּבְטַחַת.

בְּיוֹם שִׁישִׁי אַחַר הַצָּהָרַיִם

הִכְרִיזוּ עָלַי מְדִינָה

מִבַּעַד לַחֲרַכִּים שֶׁל חוֹמָה

נָפַלְתִי עָל קֵן פְּחָדִים מְנֻטָּש; 

מַצָּע הַבְּחְירָה עוֹד הָיָה חַם

כַּאֲשֶׁר הָפַך לְמַצָּע שֶׁל בְּרִיחָה   

עִירִי לא נֶעֶקְרָה מִתּוֹכִי

אָז הוֹשַׁבְתִּי יָרֵח לְנַדְנֵד לִי גִּנָּה.

יֵשׁ לִי אֶת כְּלֵי הַגַּעְגּוּעִים הָאֵלֶּה

מַהוּת הָ א וֹ ר הַ נָּ ע וּ ל

קָבוּעַ בִּי כּוחַ הַלַּהַט לְעַצְמָאוּת סְפֵקוֹתַי

אֲנִי לִיבֶּרָל פִּרְחוֹנִי. מְגַדֵּל יָדַּיִם

עַד שֶׁתַּגַּעְנָה אֶל קְצֵה גְּבוּל הַתְּשׁוּבוֹת

אוּלַי עוֹד אַסְפִּיק לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנִּי.

הַנּוֹתֵן דְּרוֹר לִכְּאֵבֵי הָרוּחַ -

מָתַי, מָתַי בְּחַיַּי אוּכַל עַל הַחופֶשׁ לַשִּׁיר?

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")