הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


"מהן זכויותיהם של ניצולי שואה? איך ניתן לסייע להורה נזקק? למה זכאי ניצול שואה לאחר אשפוז, ולאילו ארגונים ניתן לפנות? ריכזנו לכם את כל התשובות וגם כמה טיפים חיוניים".

 

גם השנה זה התפרסם בניוזלטר של קופת חולים.

לפני כמה שנים הכותרת הזו קראה לי כשהתחלתי לטפל באבא לאחר שקיבל אירוע מוחי.

איזה כיף! יש למי לפנות, אבא נמצא בארץ ישראל, הארץ שבא בחר לחיות ללא ספק או עוררין. אהבה טוטאלית. לארץ המובטחת (בסוגריים אלו המילים שלי: אבא בחיים לא יגיד אותן: ארץ שההבטחות בכותרת שוות באמת לתחת) אבא היה סולח לי .

אז כן..., ניגשתי לבקש סיוע שקיבלתי עליו פרסומים  כה רבים מכל עבר: בפליירים מהקרן לניצולי שואה, פרסומים בעיתונות ופרסומים בטלוויזיה וקופות החולים. הרבה כסף עולים הפרסומים האלה, אלפי שקלים, אבל יש סיבה... חייבים להגיע אלי, הבת של... כדי שאדע

ואז... כאשר כבר ידעתי את המידע, ניגשתי לקופת החולים לבקש את אותן התרופות שאמרו לי שאבי רשאי לקבל ללא תשלום. הם הסבירו לי (אנשים, אנשים מקופת חולים) שהמחלה שלו זה לא משם.

אה...זה ה"אה" הראשון.

ואז ניגשתי לקרן: הרבה אנשים עובדים בקרן לרווחת ניצולי השואה. הם מקבלים משכורות וחיים יופי מהכספים שמגיעים, ובזכות רווחתם (כן, כן, אני צינית) ביקשתי שהיום כשאבי זקוק למטפלת צמודה יעניקו לו את 9 השעות הנוספות שהוא זכאי לקבל בתור ניצול שואה, כי יש לו נכות מביטוח לאומי.

אה... זה ה"אה השני".

פה ביטוח לאומי נכנס לתמונה. וההסבר הוא כזה: אבי עבד כעובד מדינה ויש לו פנסיה (תודה לאל, אפשר לקנות תרופות, כי אנחנו לא מקבלים סיוע) ואז מכיוון שיש לו הכנסה אז מפחיתים על פי חוק את הנקודות בביטוח לאומי לחצי, אפילו שהיום אבי במצב סיעודי, על פי כל הבחנה רפואית, ואז אם ביטוח לאומי כותבים שיש חצי מהנקודות, איננו זכאים לקבל את 9 הנקודות הנוספות.

בקיצור ולעניין: במקום שהכסף שכתוב בכל הפרסומים היקרים בכל רשתות המדיה יגיע לידי אבא וייתן לן אפשרות לממן את המטפלת שלו, הוא צריך לשלם על זה לבד.

אהה... זה ה"אה" השלישי.

ואני נתבקשתי להיות מטורטרת ממשרד למשרד ומאדם לאדם כדי שכל אחד יסביר לי ב"הצדקה" למה לא מגיע לאבא הכסף. הרבה שעות עבודה וזמן (תציצו שוב בכותרת) עלו לבתו של הניצול והיא חזרה בידיים ריקות לביתו של אביה.

 

ואני שואלת את עצמי?

למה ולמי הם מפרסמים את כל המידע הזה? זה בטח לא בשבילי.

זה כנראה כדי שאתם תדעו שכל אלה שיושבים בקרנות הללו ומרוויחים משכורות טובות כדי לנהל את הקרנות, לא יושבים שם לשווא. הרי הפליירים והפרסומים הם ההוכחה. חיים יופי על חשבון הכספים שנועדו לניצולים.

 

אז אבא מקבל מהקרן 2500 שקלים בחודש (על הקריטריונים האלה הוא עונה)

ולא, זה לא מכתב בקשה לעזרה לניצול ולקשיש. אבא, תודה לאל, חי טוב ויש לו את כל מה שהוא צריך למחייתו.

רק רציתי שתדעו! כי על האמת הזו אני מאד כועסת.

אה?

(איריס הרפז)

לאיגרת השבועית של 2012 . 4 . 26