ביום שבו נולדתי התחיל האביב.
אימא אמרה שזהו יום טוב ללידות.
נסענו לבית חולים
מלווים בשירת הציפורים
אך ברגע שיצאתי ניכרה האכזבה.
אימא אמרה שלא נורא
דברים טובים תמיד באים באריזות קטנות
ובלב הוסיפה אוי ואבוי.
אחר כך שמו אותי באינקובאטור לחודשיים וחצי
והחדירו מחטים לכל מיני מקומות בגוף.
נשארה צלקת במצח.
אחר כך הביאו אותי לבית בהר הכרמל.
בבית החולים אמרו לאימא
שאני מאוד אינטליגנטית.
תמיד אהבו אותי בבתי חולים
לא עשיתי הרבה רעש.
היום שבו נולדתי
לא היה יום הזיכרון
סתם יום רגיל
בסוף אפריל
אביב, שמש, הציפורים
ואני
