האיגרת השבועית

(צילום: אלי ליאון)

במקרה או שלא במקרה מוצגות כעת בארץ שלוש הצגות הקשורות קשר כלשהו עם היטלר.

בתיאטרון בית לסין מציגים את "שם פרטי", בתיאטרון גשר את "מיין קאמפף" ובתיאטרון החדר את אמיר אוריין כ"היטלר". נראה שהנושא עדיין רלוונטי, מתעניינים בו, "היטלר לא מת" ומושך קהל.  

במחזה "היטלר" המוצג בתיאטרון החדר וראיתי במסגרת תיאטרונטו השנה, באולם מועדון כליף ביפו, היטלר מגיע לארץ כדי שיהרגו אותו באמת וסוף סוף יתנו לו מנוחה ו/או דבר הירצחו יעורר ממשיכי דרכו הנאצים הנמצאים עדיין בכל העולם, להביא למלחמת עולם נוספת והשמדת הכול. לפי המחזה הדמיוני היטלר לא מת בתום מלחמת העולם השנייה אלא כפילו.

אומר היטלר במחזה: "אותי אי אפשר להמית כי קיים אני בתוככם לעד. הרגו אותי... אך אינכם מסוגלים, כי בלעדי אין לכם קיום... אני מבקש את המנוחה לא את הנקמה... אתם תגררו אותי בכל מלחמה שלכם".

ההצגה נמשכת כשעה. אמיר אוריין יושב ואינו זז ממקומו אך הוא מרתק, בדיבור ללא הפסק, את הקהל, הן בתוכן דבריו, הן במשחקו והן באנרגיה, המאמץ, הרגשות והכוח הפיזי והרוחני שהוא משקיע.

ההצגה מקסימה בעיקר הודות לאוריין המסוגל לרתק אותך בכוח משחקו הנהדר, בהבעות, בהעברת המסר, בכל. הוא מגיש את הטקסט בצורה דרמתית המחזיקה אותך במתח, בדריכות, בהקשבה מרבית. אוריין נכנס לתפקיד בכל רמ"ח איבריו. כל שריר, כל איבר, כל דבר לוקח חלק כאדריכל מעולה בבניית הדמות. 

אמיר אוריין שותף בכתיבת המחזה עם טובה רוגל ובבימוי עם אבי גיבסון בר-אל. דהיינו בשלושה מרכיבים שונים: כתיבה, בימוי ומשחק, היוצרים חוויה אמנותית מופלאה שלא כל יום מועלת על בימותינו. אי אפשר היה להגיע להישגים שהושגו ללא הבימוי הכמעט סטאטי, מחושב, בוטה ומעולה של גיבסון ואוריין. 

תוכן המחזה מורכב משילוב בין דברי היטלר שנאמרו או נכתבו על ידו ומדברי המחברים שהוסיפו לדבריו. הם מתארים תמצית חייו במרוצת השנים, כאשר מטרת המחברים לא הייתה שנכיר את הביוגרפיה של היטלר אלא איך אנו אחרי 60 שנה מרגע התאבדותו עדיין מתמודדים עם דמותו, איננו נותנים לו מנוח ומזכירים את מעשיו הזוועתיים.

בתום ההצגה נערך שיח בין יוצרי ההצגה והקהל, ונשאלו שאלות שלא ניתנו להן תשובות.

האם יש להזכירו לעולמים או לשכוח ולהתחיל בחיים חדשים משוחררים מטראומת השואה ומעשיו? או יש לספר, לתעד, להציג כדי שלא יישכח מה שקרה. דור השואה מתמעט ולמען הדורות הבאים חייבים להזכיר, לספר שלא ישכחו.

האם הגיע השעה להמית את היטלר סופית ולתת לו מנוחת עולמים או שיש להתמיד כאמור ולהזכירו למען הדורות הבאים. שיח שהיו בו פנים לכאן ולכאן. בין הדוברים גם נאמר שאין לנו אפשרות להרגו ואנו מקיימים את זכרו כי מדינת ישראל קמה בזכותו, בזכות השואה. אין אנו יכולים לשכוח אותו כי בלעדיו אין לנו קיום.

אוריין מתחיל את ההצגה כאשר הוא מתאפר לעיני הקהל ומספר תוך כדי כך על התלבטויות התיאטרונים השונים אם להעלות את ההצגה כאשר היא הוצעה להם. בסופו של דבר היא לא הועלתה בשום תיאטרון.

אוריין החליט להעלותה בכוחות עצמו בתיאטרונו, משחק בה וכובש את הקהל בקלות כבר עם התחלתה, מרתק אותנו לכיסא ואיננו נותן לנו מנוח אפילו לרגע עד תומה.

הוא מפגין איכות משחק שאין דומה לה אצל רבים אחרים. הוא חי את התפקיד, מרעיד את נימי ליבנו, אינו חוסך מעצמו כוח, מאמץ, התרגשות, הזדהות עם המשחק, עבודת שחקן מהדרגות הגבוהות ביותר האפשריות. דרוש כוח רוחני רב לבצע תפקיד כזה ולא פחות כוח פיזי. הוא משאיר את הצופה המום, עם חוויה בלתי נשכחת ועם חומר רב למחשבה, להרהורים.

אין לי מילים בהן אוכל להביע את המלצתי החמה והבוערת. חבל לי רק שבגלל אופי תיאטרון החדר והמקום בו הוא מציג את הצגותיו אינו מאפשר לקהל רב יותר להיות נוכח בחוויה הבלתי נשכחת ומהגילום המעולה והמקסים של התפקיד הכמעט בלתי אפשרי .

לראות או לא לראות: שחקן שאין רבים כמוהו היום על בימותינו. המלצה חמה ביותר.

(אלי ליאון, 11/4/2012, 10:12, דוא"ל: elybikoret , אתר: אלי ליאון – ביקורת.

עיתונאי-מבקר אמנות, חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא מבקרי התיאטרון שליד האגודה)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

31. אמור: ויקרא, כ"א - כ"ד

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא באחיו"

(ויקרא, כ"א 1).

כאמור, ספר ויקרא נכתב על ידי כהני ירושלים הגולים בבבל, אחרי חורבן בית ראשון. גם בפרשה זו הם מבטיחים לעצמם שכר הוגן על מאמץ הכהונה והטבות שונות הנובעות ממילוי התפקיד. אולם הדגש הוא על ייחודם והפרדתם של הכוהנים משאר ישראל.

במקרא יש שלוש דרגות הפרדה עיקריות: האחת היא הפרדת עם ישראל משאר העמים, וזו תקנה החוזרת ונשנית בכתובים. השנייה היא הפרדת הכוהנים משאר ישראל, והיא אחד מהעיסוקים המרכזיים של ספר ויקרא. השלישית היא הפרדת האל מהכוהנים, וגם בזאת התקין ספר ויקרא תקנות אחדות.

הדבר מזכיר את מה שמתרחש היום בטלוויזיה הפופולארית. חלק נכבד משידורי הטלוויזיה משמשים תחליף לפולחן דתי. ניקח לדוגמא תכנית ראיונות שהייתה פופולארית בסוף המילניום בשם "ריקי לייק", שכמוה משודרות מאז ועד היום. שם התכנית כשם המנחה אותה. ניתן להגדיר אותה כמתכונת של טרגדיה יוונית קלאסית. על הבמה מופיעים הגיבורים הטראגיים, הפורשים סיפור חיים שיש בו קונפליקט דרמטי, ולפחות פעולה אחת המכילה יסוד של היבריס, הלוא הוא חטא היוהרה שבהתרסה כנגד "הסדר הטוב" המקובל: גילוי עריות, בגידה, הרס המשפחה, אלימות וכו'. אין כאן עיסוק במעשי רצח האופייניים לטרגדיה, אבל בתכנית אחרת מסוגה ששודרה במקביל, "ג'רי ספרינגר", יש בפירוש עידוד לאלימות בימתית, שבדיעבד על המנחה לגנותה. ריקי לייק היא הכוהנת הגדולה. מעליה נמצאים רק האל והגורל שבאים לידי ביטוי בסדר החברתי הרצוי. את הסדר הזה מביע הקהל, הלוא הוא המקהלה בטרגדיה היוונית. ריקי לייק, במסגרת תפקידה ככוהנת גדולה, היא כאן ראש המקהלה. היא מקשרת בין הדמויות הטרגיות שעל הבמה, לבין הקהל באולפן. הקהל מגיב למתרחש על הבמה, שואל שאלות ומציע פתרונות ברוח האמונות והדעות הציבוריות המרכזיות. אף כי ריקי לייק היא הכוהנת הגדולה של הפולחן הזה, גם היא כפופה לציווי האלוהי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדברי המקהלה.

"בת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת, באש תישרף"

(ויקרא, כ"א 9).

גדול עונשה של בת כהן, שהוטל ספק בכשרותה, מעונשה של בת ישראל.

בעלי מוגבלויות לא ישותפו בפולחן, אבל גם הם מצווים על התקדשות ככל העם (ויקרא, כ"א 16-24).

מנחים ומגישים המופיעים בתכניות טלוויזיה, חייבים להציג חזות הרמונית ואופנתית. בתפקידם החברתי הם מגלמים את שליחי הציבור, אולם בתודעת הצופים הם עשויים להתקשר אל דמויות אלים או שליחי-אלים. הופעתם הפומבית אמורה להיות ממוצעת. הם אינם יכולים להיות שמנים מדי, או גבוהים מדי, או רזים מדי, וכו'. בשידורי הזרם המרכזי הקואליציוני לא יופיע מנחה בעל מוגבלות פיזית נראית לעין, אלא אם כן אופייה המיוחד של תכנית מסוימת דורש זאת. כל שינוי במתכונת זו פירושו שינוי מהותי באופייה של טלוויזיית ההמונים, כלומר, שינוי מהותי בתודעת ההמון. מכאן שמערכת היחסים שבין אל, לבין שליחי האל וקהל מאמינים, או לצורך העניין, צופים, מתבססת על תנועה בלתי נלאית מהתנהגות קיצונית אל עבר נקודת משען מרכזית המבטיחה את שלוות הנפש של הקהל.

א
צְרִיחַ בָּתֵּי-תְּפִלָּה, רוֹעִים בַּשָּׁמַיִם,
יוֹנִים מְתַמְרְנוֹת חֶדְוַת זְרָמִים מֵעַל חוֹמוֹת,
יֶלֶד עַל כִּתְפֵי אָבִיו מְחַבֵּק ראשׁוֹ
בְּכַפּוֹת קְטַנּוֹת,
הַכּותֶל בַּמּוֹרָד עֲדַיִן נִסְתָּר.

ב
גְּלִימָה שְׁחורָה מִתְנוֹפֶפֶת,
רוּחַ קְרִירָה נוֹשֶׁבֶת מֵעֵבֶר לְגֵיא בֶּן הִנּוֹם,
נְזִירָה בְּצַעַד מָהִיר מְשׂוֹחַחַת בַּנַּיָּד,
מַחְרֹזֶת עִנְבָּר בִּידֵי סוֹחֵר בְּפֶתַח חֲנוּתוֹ, צָדָה בְּעֵינָהּ הַזְּהֻבָּה
פַּרְוַת כּוֹבַע צּוֹבֵּל שֶׁל חָסִיד לְבֶן גַּרְבַּיִם,
חַיַּל מִשְׁמַר הַגְּבוּל מַחְזִיק פָּעוֹטָה בּוֹכִיָּה
שֶׁאִבְּדָה אֶת אִמָּהּ בֶּהָמוֹן,
מֵזִיז הַצִּדָּה אֶת קְנֵה הָרוֹבֶה
וּבְכַפּוֹ הַגְּדוֹלָה מוֹחֶה דִּמְעָתָהּ.

ג
חִפּוּשִׁית קְשִׁישָׁה נֶעֶצְרָה לְדַקָּה אֲרֻכָּה
עַל קְצֵה הַמֵּיתָר הַשְּׁמִינִי בַּגֶּשֶׁר, מִתְנַשֶּׁפֶת
מִסְתַּכֶּלֶת,
הָעִיר מִלְּמַעְלָה מַפְעִימָה
בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזְּהֻבּוֹת
לְאַחַר הַגֶּשֶׁם.

ד
מַדְרִיךְ הַתַּיָּרִים
הִצְבִּיעַ עַל אִשָּׁה זְקֵנָה מַחְזִיקָה
סַל מָלֵא יְרָקוֹת
וְאָמַר – תִּרְאוּ, הָאִשָּׁה הַזּוֹ, כְּמֵאָה מֶטֶר מִמִּגְדַּל דָּוִד,
דּוֹמָה מְאד לְאִמּוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר יְהוּדָה עַמִּיחַי.
הֵם אָהֲבוּ לֶאֱכל כָּל יוֹם סָלַט יְרָקוֹת לַאֲרוּחַת עֶרֶב.

ה
ראשׁ הָעִיר טֶדִי הֵרִים אֶת מִכְסֵה מְכַל הָאַשְׁפָּה הַיָּרוק לִזְרוק בְּדַל עָלֶה
בִּקְצֵה רְחוֹב אַגְרוֹן וְרִחְרֵח סָבִיב,  
גַּעְגּוּעִים צָבְטוּ בְּלִבּוֹ,
חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת, שָׁנִים יָפוֹת,
כְּבָר לא מַכִּירִים אוֹתוֹ.
בְּשֶׁקֶט הֶחְזִיר לִמְקוֹמוֹ אֶת הַמִּכְסֶה
וְגִשֵּׁשׁ דַּרְכּוֹ לַמּוֹסָד.

ו
הַנַּעֲרָה הַיָּפָה בַּמִּכְנָסַיִם הַצְּמוּדִים סִיְּמָה לְהִתְפַּלֵּל,
פָּסְעָה בְּיִרְאַת כָּבוֹד.
חֲבֶרְתָּהּ עֲדַיִן נִצְמְדָה לָאֶבֶן, נִשְּׁקָה וּבָכְתָה,
גְּבָרִים הִתְרַפְּקוּ עַל הָאֲבָנִים הַקְּדוֹשׁוֹת,
וּמִסָּבִיב לְנַעַר בַּר-מִצְוָה
הִשְׁמִיעוּ דּוֹדוֹתָיו קוּלוּלוּ
שֶׁהִרְעִיד אֶת שָׁרְשֵׁי הַכּותֶל הַמְנַמְנְמִים...

(אסתר ויתקון, חוקרת ספרות ומשוררת)

הבעיה

ברעיונות

ליצירות

שהם

לא

באים

עם

זמן

ליצור

אותם

והם

חומקים

מרשת העט.

מצד שני

רעיונות

משומרים

הם

בדרך

כלל

פגי

תוקף

כפרפר

בתוך

מיכל

שְׂפַת הַגּוּף הִיא שְׂפַת אֱמֶת

מִדּוֹת לָהּ וּמֶחְווֹת -

מְאוֹתֶתֶת בֵּין סִימָן לְאוֹת - שׁוֹבֶרֶת לְבָבוֹת.

שָׂפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּפָא אֵיפָה וְאֵיפָה,

אֵין פָּנֶיהָ לְגוּפִים רִאשׁוֹן שֵׁנִי שְׁלִישִׁי. כֻּלָּם, בְּנֵי מֵעֵיהָ, יָפִים,

מְכוּנָסִים, אֵיבָר אַחֵר אֵיבָר - עַל פִּיהָ יִשַּׁק דָּבָר.

מֵשַׁלַּחָת מִלָּה כִּבְרִית בֵּין בְּתָרִים

כּוֹלֵאת מוּסָר בֵּין כִּלְיוֹתֶיהָ, תוֹלָה עוּלָה עַל צַוָּארָה,

נָחָה לִפְרָקִים, עֲשִׁירָה - אוֹמֶרֶת שִׁירָה. 

מְדַבֶּרֶת בְּמַגָּע חֲרִישִׁי כְּאוֹמֶרֶת, עַיִן תַּחַת עַיִן.

בְּאוֹתִיּוֹת אָלֶפְבֵּית עַסְקִינַן וּבְּמִלְחֶמֶת תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן.

שְׁבָהּ נָא, אַחַת לָדַעַת לְךָ. בְּעוֹדְךָ נָח לא נָע  -  נָם יָשֵׁן.

אָצִים נִצִּים לָם זוּגוֹת – רֵאוֹת, שַׁדַּיִים, גַּפַּיִם, עֵינַיִם לִרְאוֹת

בְּמַבָּט עֶלְיוֹנִים גַּם, שֵׁן תַּחַת שֵׁן.

(ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית, http://www.nuritart.co.il )

בְּחַלּוֹנִי שׁוּב נִקֵּר הָעוֹרֵב וְהִכָּה בִּטְפָרָיו

יָדַי שְׁבוּיוֹת

רַגְלַי צָבוֹת

גּוּפִי רָעֵב לַצְּלִיל הָאֶחָד שֶׁאָבַד

מִלָּה – וְלוּ מַחֲצִיתָהּ

אָבִי אָבִי

שֶׁלּא תִּפּול עָלַי אֵימַת הָאֵשֶׁל הַמְחֻלָּל מִן הַכְּנִימוֹת

(מלכה נתנזון, משוררת)

גב' זָ'אקוֹב שֶׁבַּעֲלָהּ מְשַׁטֵּחַ לָהּ אֶת הַצּוּרָה

יוֹשֶׁבָת בַּסָּלוֹן שֶׁל גב' קְלָרָה.

אָדוֹן זָ'אקוֹב פּוֹרֵץ לַחֶדֶר וּמְאַיֵים לִתְלושׁ אֶת פִּיו שֶׁל

צִנּוֹר הַמַּזְגָן הַלא-מְחֻבָּר שֶׁפּוֹלֵט

רֵיחוֹת רָעִים אֶל דִּירָתָם.

כֻּרְסְאוֹת שֶׁנְהָב דָּהוּי, שְׁעוֹנֵי קִיר יְשָׁנִים וְגוֹבְּלֶן זָהָב

קוּקִיָּה חֲבוּטָה הוֹגָה אֶת הַשָּׁעָה.

הָאַלְמָנָה קְלָרָה פּוֹרַחַת

בְּכַרְכּום קָמוּט שֶׁל מִרְבְּצֵי בְּשָׂרָהּ, 

מְחַיֶּכֶת אֶל דָּוִד שֶׁלָּהּ. 

כתיבה: איתן פרץ. עיבוד למחזה: שחף רוזנברג ואיתן פרץ. בימוי: שחף רוזנברג.

תמונה 6

מאוחר בלילה, חצות, כבר רכשתי את הדירה. נשארו לי עוד שנתיים וחצי לגמור לשלם אותה. נמצא באיזה טרק-סטופ עלוב, נכנס לשירותים לשטוף את הפנים, מביט בראי ורואה פנים עייפות, מרוטות וכאובות. שלום שי, מה שלומך, טוב לך בחיים?

הבזק רגעי מחזיר אותי כמה שנים אחורה. נסיעה ראשונה שלי לטקסס. לפני כן דמיינתי לעצמי את טקסס, כפי שרואים אותה בסרטים. אזור של מיליונרים שחיים על הנפט. מקום מבורך. גם העתיד שלי נראה אז מבורך.

מצד אחד, אני בעולם קסום. עליסה בארץ הפלאות. כייף לי. אף אחד לא יושב לי על הגב, לא אומר לי מה לעשות כל היום. כל מה שאני צריך לעשות זה להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. מצד שני זהו כלא, אני כלוא בתוך המשאית הזאת, יושב פה למעלה במגדל פורח באוויר, מסתכל למטה ורואה אנשים ואני חי-מת שנידון לראות את החיים שלהם חולפים מולי, כמו אלוהים.

אוי, מה קורה ברכב שם למטה, מה היא עושה לו, איזה כייף לו, ומה הוא עושה ברכב שם מאחור? אה, מענג את עצמו. איזה כייף לאנשים האלו, יש להם חיים. הם חיים את החיים.

אוי, שלום לך כוסית, עושה לי שלום, היא מרימה את החולצה ומראה לי את הציצי. איזה ציצי! איזה יום מבורך. זה מבחינתי יום מבורך אם קיבלתי מתנה כזאת מבחורה כל כך יפה. כן ירבו, כן ירבו.  כאשר הן עושות את זה בזוגות זה אפילו יותר טוב כי אז יש מה להשוות בין ציצי לציצי.

אבל ימים כאלה מעטים מאד. החיים שלי הם לשבת פה למעלה בתא הנהג ולהביט למטה על חיים של אחרים. אלו שלי חדלו מזמן, כשנכנסתי לכאן. יש פה הכול. אוכל, מיטה, טלוויזיה, הכול כדי שלא אצטרך לצאת מכאן. עברו כל כך הרבה שנים, כבר שכחתי מה עושים שם. פעם הייתי אצן, שחקן, היו לי חברות, חברים, ויתרתי עליהם בעבור קופסה.

הכביש חוצה אגם. מצד ימין סירת מרוץ עליה אנשים יושבים וצוחקים. למה אתה לא שם בסירה? למה תמיד אתה חייב להיות זה שבתוך המשאית, בתוך הטנק, בתוך החרא. למה לא להיות אחד מהם בסירת המרוץ. הבדידות רודפת אותי כל חיי, לכל מקום שאני הולך אליו.

דפיקה בדלת מעירה אותי מתנומה קלה. אה, שלום ,לא, אין לי זמן, אני ממהר, ראית פעם נהג משאית שלא ממהר? טוב, בסדר, בואי, תכנסי. השכבתי אותה במשאית והשתמשתי בפה שלה כמו כוס. הוצאתי את כל הבדידות. אני משוחרר.

אני מתבונן בראי: שלום שי, מה שלומך? טוב לך בחיים?

(איתן פרץ, שחקן)

ביום שבו נולדתי התחיל האביב.

אימא אמרה שזהו יום טוב ללידות.

נסענו לבית חולים

מלווים בשירת הציפורים

אך ברגע שיצאתי ניכרה האכזבה.

אימא אמרה שלא נורא

דברים טובים תמיד באים באריזות קטנות

ובלב הוסיפה אוי ואבוי.

אחר כך שמו אותי באינקובאטור לחודשיים וחצי

והחדירו מחטים לכל מיני מקומות בגוף.

נשארה צלקת במצח.

אחר כך הביאו אותי לבית בהר הכרמל.

בבית החולים אמרו לאימא

שאני מאוד אינטליגנטית.

תמיד אהבו אותי בבתי חולים

לא עשיתי הרבה רעש.

היום שבו נולדתי

לא היה יום הזיכרון

סתם יום רגיל

בסוף אפריל

אביב, שמש, הציפורים

ואני

אֶת הוֹרַי זָכַרְתִּי טְרוּדִים

בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים.

מַעֲמִיקִים חֲלוֹמוֹת,

אוֹבְדִים עִם כָּל נַחְשׁוֹל.

אֶת הוֹרַי זָכַרְתִּי עֲצוּרֵי

נְשִׁימָה,

צְעִירִים קְמֵלִים

צוֹפִים מָחָר

לְאָחִי

וְלִי.

אֶת הוֹרַי זָכַרְתִּי בְּצִדֵּי

שְׁבִילִים

מְרַדְּפִים אַחַר הַזְּמַן,

נוֹטְפִים אַהֲבָה

בֵּין סְלָעִים

בְּסוּפַת הַחַיִּים.

אֶת הוֹרַי זָכַרְתִּי, הַלַּיְלָה

מְסוהָרֵי אַכְזָבוֹת,

וְצִלֵּם מוּאָר כְּאוֹר

צָהֳרַיִם

וְזֶרֶם נָהֲרָה שׁוֹלֵחַ

שַׁלְהֶבֶת לְבָנָה

לְנַחֲמֵנִי.

קטע מסרט דוקומנטרי

שלום חברות וחברים,

דנה קוצ'רובסקי שלחה את המסר הבא. אנא, אמצו חתולים אלו:

אבא שלי הציל 2 גורי חתולים ממוות בטוח. כרגע הם נמצאים אצלו בעבודה והוא דואג להם, אבל הם לא יכולים להישאר שם עוד הרבה זמן. אנחנו מחפשים להם בית חם. מצורף וידאו שצולם לפני שלושה שבועות, החתולים גדלו קצת, אבל עדיין מתוקים ביותר ושובבים.

מאוד אשמח אם תוכל לפרסם את זה באיגרת השבועית. 

תודה רבה מראש,

דנה קוצ'רובסקי

054-448-0345

שלכם באהבה
תיאודור

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

"הייתי מהופנט!"  (אלי הוז, במאי-יוצר, יועץ ומנחה קבוצות)

"יהלום של יצירה!"  (שני לרר, שחקנית ומנחה)

"חוויה מטלטלת!"  (שלי קלינג, קולנוענית ושחקנית)

"חוויה מדהימה!"  (איריס הרפז, שחקנית ומוסיקאית)

"עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי!"  (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

"הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק!"  (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)

"מדהים! הייתי מהופנטת".  (רותם זיו, שחקנית ומנחה)

"יצירה מלאה עוצמה!"  (דורית אבנט שחקנית ומנחה)

"היטלר בחדר, הופך את הבטן!"  (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

"מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה".  (ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).

"אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך מפחידה בעולמנו".  (שושנה ויג, סופרת ומשוררת)

"משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!"  (יוסי זיו, מנחה ושחקן)

"מושלם!"  (ערן שיין, שחקן)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.

יצירה בהומור שחור, מצמררת ומאתגרת.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
יום שישי, 11.5.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 12.5.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

(לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה, אבל לא מקרים של עינויים שבהם המעונים נותרו בחיים.

באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה. את מעשיו הוא נהג לבצע לצלילי הרביעייה "המוות והעלמה" של שוברט. היא מחליטה לערוך לו משפט שדה ולגרום לו להתוודות על פשעיו.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, אלחי לויט, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום ה', 3.5.2012, בשעה 20:30

מוצ"ש, 5.5.2012, בשעה 20:30

יום א', 6.5.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 4.5.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

יאיר גרינברג הברבור

יום חמישי, 3.5 בשעה 22:00, בתיאטרון הקרוסל מופע סטנדאפ נוקב של הברבור. מחיר כרטיס: 40 ש"ח. לכרטיסים מוזלים (30 ש"ח) יש לסמס את השם ומספר הכרטיסים הרצוי לטלפון: 052-325-7521. הנה קטע מהמופע:

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

יום ראשון, 13 מאי‏, בשעה 20:30‏‏ בצוותא תל אביב. ההצגות מתקיימות אחת לחודש, באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר!

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

 ענתיקות ברחוב

על עולם אכזרי שבו אסור להיות זקן.

בכל יום שישי, בשעה 13:30.
מופע רחוב. בכל שבוע במקום אחר בתל-אביב.

בימוי: רינת מוסקונה. לפרטים: 050-795-4582.

מחשבים – תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

שלשום, יום ג'

ה-1 במאי. האינטרנציונל

-------------- -------------- --------------

אתמול לפני 152

נולד: בנימין זאב תיאודור הרצל (2 במאי 1860 - 3 ביולי 1904)

מילים: יענקל'ה רוטבליט. לחן: יאיר רוזנבלום. שרה: רבקה מיכאלי.

-------------- -------------- --------------

היחידה לחקירות חומוס (חוק החומוס)

סרטו החדש של ערן ורד. מבְּרוּכְּ

-------------- -------------- --------------

מופע הסטנד-אפ השנתי

ברק אובמה, השחקן הידוע בתפקידו כנשיא ארה"ב, בכנס העיתונות השנתי. אתם מתארים לעצמכם את מר נתניהו מגיש שואו כזה? מי יכתוב לו את הטקסט? ליברמן? מופע למיטיבי לכת בשבילי הפוליטיקה של האימפריה האמריקאית.

-------------- -------------- --------------

השבחת הגזע

(קול ישראל, רשת ב', תוכניתה של ג'ודי שלום ניר מוזס, 27.3.2012, 11:35) ראיון עם מנהלת אירועים במשרד נשיא המדינה. התקציר: במסגרת ביקורי נימוסין לקראת יום העצמאות, ערך נשיא המדינה (בן 89) ביקור במעבדה ישראלית רבת יוקרה. שם נלקחה ממנו דגימת דם לצורך מחקר בד.נ.א. של הנשיא. מטרת המחקר (ציטוט): "שיפור הגזע".

-------------- -------------- --------------

צנזורה בפסטיבל הסופרים - הדוברים ימסרו נאומים לאישור

בעקבות נאום חתרני של הסופר ניר ברעם בפסטיבל הסופרים לפני שנתיים, ביקשה הנהלת משכנות שאננים לעבור על הנאומים לפני הפסטיבל הבא. ברעם: "לא להזכיר את המצב הפוליטי זה מעשה פוליטי". בעדכון מאוחר יותר: משכנות שאננים מכחישה: לא היו דברים מעולם. האומנם? מיה סלע, 01.05.2012, הארץ 

הנאום של ניר ברעם:

בשנת 1907 נפגשו בלונדון שניים מגדולי הסופרים היהודים במאה-20. האחד היה יוסף חיים ברנר, והאחר היה חברו מנוער, הסופר אורי ניסן גנסין. כ"אוהב המחכה לבחירת לבו" המתין ברנר לגנסין, וקיווה שיביא "זוהר לתוך אפלת חייו" (המשך...).

-------------- -------------- --------------

סיכות

ועכשיו, לאחר שאביו הלך לעולמו וינוח בשלום על משכבו,

אולי סוף סוף יוכל בנו להשתחרר מהחובה המשפחתית להיות קשוח.

(ו.ס.)

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את המחסום מהפה שלך"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו (כאן)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------