בְּחַלּוֹנִי שׁוּב נִקֵּר הָעוֹרֵב וְהִכָּה בִּטְפָרָיו
יָדַי שְׁבוּיוֹת
רַגְלַי צָבוֹת
גּוּפִי רָעֵב לַצְּלִיל הָאֶחָד שֶׁאָבַד
מִלָּה – וְלוּ מַחֲצִיתָהּ
אָבִי אָבִי
שֶׁלּא תִּפּול עָלַי אֵימַת הָאֵשֶׁל הַמְחֻלָּל מִן הַכְּנִימוֹת
(מלכה נתנזון, משוררת)