עופר גולני: מגן דוד וסווסטיקה

27.4.2012

אמיר

עדיין בהתרגשות של חוויית ההצגה (היטלר), והאיגרת השבועית הסמוכה (האיגרת, 26.4.2012) שעוסקת בשואה ומעשירה את תכני ההצגה, עם הצורך באמנות שמאתגרת. הנה יום שני, 30 באפריל (יום ההתאבדות של היטלר בבונקר בברלין) ובכן עיתוי מתאים?

אינני יוצא לעיתים קרובות מירושלים. בשנה שעברה הייתי יותר בברלין מאשר בתל אביב.

אך לחוות אותך כשחקן ולא רק כמורה או כותב, היה מרגש.

משחקך היה מלא עוצמה ומלא רבדים, ויותר מכך התכנים של אמנות כמראה לחברה, ובמיוחד השימוש בהמנון וחשוב לעשות גם ללא קבלת הממסד המבדר

אמיר - תודה ושבוע טוב

הנה טקסט מתוך המופע "אחותך" (אחד מששה המרכיבים את הסווסטיקה במגן הדוד) זווית שונה על היטלר כמשלים פועלו של הרצל. ניתן על ידי ביורוקרט שמימי עם שתי דמויות ואלוקים כבמאי-על  אשר כותב את ההיסטוריה.

הקטע מעורר תגובות הזויות והיטלר מוזכר בסוף.

והנה מולי, הממונה על הלידות, ובקשות לטבילה עברית בנהר הזמן מול כבודי ישתחו, יושב על כס יסוד ופותח ידי לנשמות. מחליט מי ייוולד היכן ומתי.

והנה עולה נשמה אחת עזת מצח, אשר בסימן שור תעלה ומבוקשה: לקבץ הפזורה לארץ ישראל. והימים מעבר לפרגוד ימי "אביב העמים" - נשמות סביב שפתם יתלכדו כגושים בעיסת האנושות. והעברית, נחלתי, משכנה בתפילות ותחנונים אין מתעורר.

ובין התפילות: הב לי בן – הבלי בן – Ein junge kein madchen, אשר מעבר לפרגוד צצות חוצצות מילים גרמניות – ואילו ממוני הלידות אשר בשפה הגרמנית לידות יקצורו ברינה בראשי ההרים ובמיטות החורקות על קפיציהן.  ויביאו לידות לרוב ואף דוברי העברית מקדם בעת התשמיש גרמנית ישיחו. ותאמר הנשמה: "עשה לי שם! וקבץ עמי אל ארץ. זה מבוקשי והיא ייעודי כי באה עת לכל העמים ומה עמי מעם וארצי מארץ?" "לו רק חפצך - בית ומשפחה ילדים ושבת ככל נפש? כי אז מחר תיוולדי ושבתי אל קשתיי, בתולותיי ותאומיי.  אך גם תרבי בקש לעשות שם אשר יאמרו בגויים "זה האיש חקוק שמו קיבץ הפזורה לארץ ישראל" מפעל כבד הוא ורחב יריעה פ"ח שנים לחותמו".

ותאמר: "מה לי שמחת הרגע חיים אחת כנגד שמי חקוק בנצח". ברכה או קללה גורלות להזיז הרבה. ואחוש את רוח הזמן מבעד לפרגוד ואומר: "מפעל חיים הוא! לדיראון עולם ולתהילת עולם, אך בימייך תדעי רק עצב ומנת שחוקך כאין תהיה. רב המחיר לבקשתך. באות ריש אקשור לשור – קשי עורף עקשנים כשור וינגחו רצונם אל נצח. ויחתום אחד מתריסר...

והרב ד"מ שנים לו אקצוב ופועלו לא יראה בחייו. לאחר מותו יקבל הברכה. ילדיו ימותו. אשתו תשתגע. אך קברו וזכרו בהר שמו בירושלים.

והצעיר לא אישה לו ולא ילדים אך יקבץ הפזורה וייתן בה אותותיו. וישלח יד בנפשו ומקום קבורתו לא ידעהו ושמו מקולל יהיה.

חמש עשרה שנים לפני מות הרב יוולד הצעיר וישכל את אחיו ואחותו ויהיה מר כ"ב שנה. ואשקול מניין שנותיהם במאזני צדק גורע ומוסיף ואקשרם באות למד היא המאזניים. ואקשור למד בהוד וביסוד – ד' סופן - ויהי הקשר אמיץ. ואשימה לאות רביעית בשם השניים לברכה ולקללה. הרב רבים שמו יקחו אך לא בימי שנותיו יראה מבוקשו ואילו הצעיר יהיה שמו לקללה. לא יקחנה איש לעצמו ומותו באש. גימל שנים אחר מותו ייחתם פועלם ותקבץ הפזורה.

ואקח תריסר שנות חיים מהרב ואתן לצעיר תריסר שנות שררה ושלטון ואמנע ממנו ילדים ואשת חיק ואשים קללת עולם בשמו. באות ה' יפתח שמם. ואקשור יסוד במלכות ושניהם....  הרצל והיטלר נשמה חצויה יצאו ובשובם פ"ה שנים יאמרו יחד

נעשה דבר ובעל דבר עבד השם לנצח ולהוד תפארת ויסוד.

(עופר גולני, "אחותך")

--------------

דינה בליך: הזקן

4.5.2012
אני עדיין בחוויה מההצגה ביום שישי שעבר. המעבר מהשטרודל תפוחים ומהאווירה הקסומה של דירתך לדמותו של ..., הזקן המאוהב בעצמו, וטירופו שנחשף בהדרגה ועולה לעוצמות יותר ויותר גבוהות. הכיעור שפתאום נוזל ממנו, שמבוים בפרטים קטנים, ולכן מאוד חד לעין. ואיזה משחק משובח!

(דינה בליך, יוצרת)