אנו, חובבי התיאטרון הפוליטי, כועסים, זועמים ויוצא לנו עשן מהאוזניים, בעקבות הורדת ההצגה "צפירמיהו" מאת נטלי כהן וקסברג.
ההצגה עלתה בפסטיבל עכו 2011 במסגרת הצגות התחרות, והמשיכה להופיע עד מאי 2012. אישיות בכירה צפתה בהצגה והזדעזעה קשות מכך שמשווים את היהודים שרוצים לשמור על טוהר הגזע, לגרמנים שרצו לשמור על טוהר הגזע. על פי האישיות הבכירה, מדובר בדבר שונה לגמרי. על כן, החליטה אותה אישיות להפסיק את מימון ההצגה כדי לשמור על טוהר ההצגות.
זוהי עוד הוכחה שהפכנו למדינת משטרה שבה מצנזרים הצגות עם דעות פוליטיות שונות משל ליברמן.
מה זה? בלי נאמנות אין הצגות?
מה יקרה בהמשך? יצנזרו הצגות על רצח רבין? הצגות שמראות את הרצל בתור דמות חיובית ולא בתור הרשע שרצה להפריד את הדת מהמדינה? יפטרו מורים עם עבר קיבוצניקי שלא יחדירו בטעות ערכים סוציאליסטים מהפכניים לתלמידים?
לאן נגיע?
לאן הגענו?!
סוף סוף יש כותבת אחת בכל מאורת הפחדנים המתקרנפים שנקראת מדינת ישראל שלא מפחדת להגיד את האמת. רק אחת. ואתם מנסים להשתיק אותה? אחת נגד רבים ואתם מפחדים? מה, אין לכם מספיק כהניסטים שיכולים לכתוב הצגות שיראו את הצד השני?
מה כל כך הפחיד אתכם ב"צפירמיהו"?
מה התינוק האומלל הזה יכול לעולל לכם?
כמו שצפירמיהו נפל לחייהם של ציון וגואלית, נפלה ההצגה אל חייכם. ציון וגואלית השמידו את צפירמיהו והחביאו ראיות. כדי להוכיח לעצמכם שההצגה לא מראה את הפרצוף האמיתי שלכם, השמדתם אותה והחבאתם את הראיות.
אחרי שזעקתם בסיום ההצגה ב-25.2.2012 כמה אתם לא כמו מה שכרגע ראיתם על הבמה, הדגמתם את זה בלהיות בדיוק את מה שראיתם אז על הבמה. הכנסתם את ההצגה לתנור ואכלתם אותה.
כמו שגיבור ההצגה, ציון, טוען שיש לתינוק הצלוי טעם של עוד, גם לכם יש טעם של עוד, של עוד הרבה!
היום צפירמיהו, מחר "גטו".
מוגש מטעם ארגון "תנו להצגות לחיות".
(יסמין וגנר)