תמיד חשבתי שאמות כשאהיה בת עשר.

דמיינתי מה יקרה ביום ההולדת העשירי,

איך יהיה כיף במסיבה,

וכולם יביאו לי מתנות,

ויגידו תיראו איך היא גדלה,

ואילו תעודות היא מביאה מבית-ספר.

ואז אני אעלם,

למקום לא ידוע,

ולא אחזור עוד,

וכולם יחפשו אותי,

ולא ימצאו.

גיל עשר נראה לי גדול ומכובד.

שאלתי אנשים אם באמת מתים בגיל הזה,

והם צחקו ואמרו שמה פתאום,

ילדה טיפשה.

ואז הגיע היומולדת,

והסתובבתי בין האורחים,

ולא נעלמתי לשום מקום.

אחר כך חשבתי שאמות בגיל שש-עשרה,

וגם זה לא קרה .