קטע ממחזה.

כתיבה: איתן פרץ. עיבוד למחזה: שחף רוזנברג ואיתן פרץ. בימוי: שחף רוזנברג.

תמונה 10

הרעש בראשי מזכיר לי את אותו יום שבו עשיתי עסקה עם השטן.

הוא עומד במרכז המשרד, מביט בי בעיניים מהפנטות ושואל: "נו, איך ההסדר שלנו, בסדר? מה מצב חשבון הבנק? הסתדר? כל מה שדיברנו קורה? תדע לך שאני ואתה שותפים, שנינו שותפים".

הייתי בחור צעיר, אופטימי, חולם. מאז אותו יום הפכתי למכונת כסף. כל נסיעה, לכל מקום, בכל זמן, לא חשוב הכיוון, העיקר שיהיה קילומטרז'. שם המשחק זה כסף, הרבה כסף. זה מוזר, תמיד הוא היה מחפש אותי בחניון של המשאיות, נותן לי כבוד. הייתי כמו הפרויקט האישי שלו. מכל שישים הנהגים, היה לוחץ לי את היד בשביעות רצון, מלקט בשבילי את הנסיעות הכי טובות ומגיש אותן על מגש של כסף.  הוא שלח אותנו בפעם השנייה באותו שבוע לכיוון טקסס, נסיעה של שלושת אלפים מאתיים קילומטר ביומיים וחצי.

פורמול מתלונן על זה שאנחנו לא עוצרים את המשאית. אמרתי לו: "זו דרכו של נהג משאית. תסתכל, זה כביש ארבעים בין ממפיס טנסי לליטל רוק. תראה כמה משאיות לשני הכיוונים בלילה וביום. לפעמים אני חושב שזאת רכבת אחת גדולה. אנחנו חלק ממפלצת עצומה, מפלצת תעשייתית שיושבת על הכביש ולא יודעת שובע".

פורמול היה בין המתלמדים הראשונים שלי, מהגר מאירן. הוא חי בקנדה כבר עשר שנים ולא הצליח להסתגל למנטאליות הצפון אמריקאית. מדי פעם היה נתקף בהתקפי זעם והיה מוציא אותם עלי: "אתה הורס את עצמך, לא ישן, ותדע לך שעוד כמה שנים יראו את התוצאות. אני יודע, הייתי שם. כסף הוא מתוק כמו דבש". אצלו המעברים היו חדים. פתאום הוא שואל אותי "למה אנחנו לא נוסעים לניו-יורק סיטי, ניו יורק סיטי, מרכז הציביליזציה, אימפריה של העולם, יום אחד אגור שם".

אני זוכר שפעם חמשת אלפים דולר היה סכום ענק בעיניי. עכשיו יושבים אצלי בחשבון שמונים אלף דולר וזה נראה לי מעט. אם תוך יומיים אני לא עושה איזה אלף חמש מאות, אלפיים דולר, זה כבר לא מספק אותי. הרעב גדל, הרעב גדל. זה מוזר איך החומר יכול לפצות רק על חומר אבל לא יכול לפצות על הנשמה. מחומר אתה תמיד יכול לקנות חומר אבל לא משהו אמיתי מתוך הנשמה. חומר לחומר, רוח לרוח, נשמה אבודה. פעם ישבתי עם הבוס והוא שאל אותי מה המשחק שלך, כל אחד פה משחק תפקיד, מה התפקיד שלך?

מתוך הרעש שבתוך הראש שלי אני שומע נהגת זקנה שאמרה לי פעם: "השנים יעשו את שלהם, הם יחרטו את כתמי הזמן על פניך".

(איתן פרץ, שחקן, בוגר תיאטרון החדר)