הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש הקשבה, יש קבלה" (מרטין מוגילנר, במאי, בוגר תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2012 . 5 . 17

היטלר
יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 8.6.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 16.6.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

--------------

-------

החלו פגישות ההכרות

ללימודי משחק ובימוי
בתיאטרון החדר
טל', 03-5171818,

מידע כאן וגם בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי:  
טל': 03-5171818. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------
לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: לרקוד
•   פרשת השבוע: 33. בחקתי: ויקרא כ"ו 3 - כ"ז
•   נורית צדרבוים: אָדָם חָוָה אֶת עֵץ הַדַעַת
•   פנינה גינצבורג: זמן המליאה – זמן הנפש
•   יואב איתמר: הקלפן
•   איתן פרץ: The Trucker
•   קליפ: קריפ – בהפסקה בתיאטרון החדר
•   מיכל גיל: קליפ קולי מס. 711 - ההומו והקטנה
•   פינה חמה ליוצר/ת: ליא קניג
•   תיאודור ממליץ: חרף הצו
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: עיון קצרצר
(על יצירה ללא ערך מוסף)

"אני רוצה לרקוד!" אמר הרקדן, "לרקוד! לרקוד! ולא אכפת לי תחת איזה דגל אני רוקד! אני רקדן! אני רוצה לרקוד עד שכל הדגלים ייעלמו, והעולם לא יהיה עוד, ורק הגוף שלי ינוע בחלל, משוחרר מכל חוקי ארץ ושמיים!"

 

"אני רוצה לשיר!" אמר הזמר, "לשיר! לשיר! ולא אכפת לי תחת איזה דגל אני שר! אני זמר! אני רוצה לשיר עד שכל הדגלים ייעלמו, והעולם לא יהיה עוד, ורק הקול שלי ימלא את החלל בעונג אלוהי נשגב!"

 

"אני רוצה לשחק!" אמר השחקן, "לשחק! לשחק! ולא אכפת לי תחת איזה דגל אני משחק! אני שחקן! אני רוצה לשחק עד שכל העולם יעצור את נשימתו ויביט בי מהופנט, וכל הדגלים ייעלמו, והעולם לא יהיה עוד, ורק הרגש שלי ימלא את החלל בזעקה נשגבה טרגי-קומית קורעת לב וענוגה לנצח!"

 

"בראבו!" אמר הקצין בחיוך ומחא כפיים. אחר כך הוא שלף את האקדח, נשא אותו מעלה אל גובה הכתף, כיוון בנחת ובריכוז מתורגל היטב, וידו לא רעדה. הוא ירה פעם אחת אל רגלו של הרקדן, פעם אחת אל גרונו של הזמר, ופעם אחת אל ראשו של השחקן, אל מרכז מצחו, מעט גבוה מקו האופק של העין. אחר כך, בתנועה איטית ושקולה, הוריד את האקדח, והחליק אותו אל תוך הנרתיק פנימה, בדיוק בקו המותן. "אני אוהב לירות" אמר הקצין בחיוך, "ולא אכפת לי במי אני יורה. כשאני יורה, מתאחד הגוף שלי עם קת האקדח, והקליע חותך את האוויר אל תוך המטרה שלפני, ובאותו רגע כל העולם כולו מתפוצץ ברעם אדיר ומושלם. ועכשיו", אמר הקצין, "הניפו את הדגל! אנחנו מתקדמים!"


("המעגל הפתוח" עמודים 46-47)

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

33. בחקתי: ויקרא כ"ו 3 - כ"ז

הפרשה המסיימת את ספר ויקרא. מכילה שני פרקים בלבד.

"אם בחוקותי תלכו" (בחקתי: ויקרא כ"ו 3) – ציות לאל יביא אושר ועושר וכל טוב. "ואם לא תשמעו לי" (שם) – אי ציות גורר עונשים כבדים.

הבטחת השכר הטוב על ציות לחוקי אלוה משתרעת על פני עשרה פסוקים בלבד. תיאור העונשים הצפויים על אי-ציות נמשך לאורכם של שלושים ושנים פסוקים. האל מיטיב להתריע על החטא, יותר משהוא מחזק את האדם על מעשיו הטובים. מכאן והלאה כל אדם בוחר לו את הפסוקים המתאימים לו ולמשאלותיו ומשליך עליהם את תמונת העולם של עצמו. מי שמחפש את הקללה ואת העונש – ימצא אותם. מי שמחפש את הברכה והשלום – ימצא אותם:

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והִשְׁבַּתִּי חיה רעה מן-הארץ, וחרב לא-תעבור בארצכם" (בחקתי: ויקרא כ"ו 6).

זו בחירתו הלגיטימית של האדם-היוצר. השלום שקול כנגד הכול. שלום הוא מושג שאינו קשור במקום או בזמן מסוימים. אין שלום על תנאי. הוא ערך אוניברסאלי. הוא קיים או שאינו קיים. הוא חזות הכול ובכך נסתפק. אבל הטקסט נמשך על פי דרכו: "ורדפתם את-אויביכם ונפלו לפניכם לחרב" (שם: כ"ו 7). מתברר שהמקרא מגדיר היטב את השלום אליו הוא מתכוון ומציב שני תנאים. השלום המקראי הוא אמנם חזות הכול אבל מתייחס לקבוצה הסגורה של העברים. הגויים אינם בהכרח כלולים בו, וגם שזהו שלום המחובר לארץ המסוימת, כלומר, את המקרא לא מעניין מה קורה בארצות אחרות. כאמור, איש איש ובחירתו.

 

כאן, כמו במקרים אחרים, המקרא מקים חומת הפרדה בין ישראל לעמים. זהו בסיס אמוני, שעל עלולות לצמוח חומות הפרדה ברמות שלכאורה הן שונות זו מזו. חומת ההפרדה הכלכלית בדמות השיטה הקפיטליסטית הגלובלית, יכולה להתיישב בנקל על מצע ההפרדה הדתי. חומת ההפרדה שהקימה ישראל בינה לבין הפלסטינים יכולה להיחשב כסימפטום של הפרדה בין ישראל לעמים...

 

... כאשר נצטוו בני ישראל על אהבת הגר, כי גרים היו בארץ מצרים, מקפיד האל להוסיף תמיד את הקריאה: אנכי יהוה אלוהיכם! הכוונה ליחס של שוויון של הגר בפני חוקי האל, לאו דווקא אהבת הגר במובן הרגשי האינטימי, וגם לא אחדות של זיווג מוחלט בין היהודי לגר, אלא שוויון הנובע מהחלטה תבונית. התוספת "אני יהוה אלוהיכם", מרמזת על הגר כעל כפוף לחוקי האל, כמו היהודי. מצד אחד, יש אל משותף לתושב היהודי ולגר. מצד שני, הכרזת האל פותחת פתח לכפיה דתית של היהודי על הגר, אם הוא מזדהה כבן דת אחרת. ככלל, ספר ויקרא אינו עקבי ביחס לגר. לפעמים צפויים הגרים להיתפס כעבדים. על כן, התפתחו במהלך הזמן ביאורים שונים למושג.

 

גר כפשוטו הוא אדם שבא לגור בארץ נוכריה: "ואתם ידעתם את-נפש הגר, כי-גרים הייתם בארץ מצרים" (משפטים: שמות כ"ג 9).

עם זאת, גר יכול להיות נכרי שנתגייר וקיבל עליו את דת משה.

גר-צדק הוא נכרי שקיבל עליו את דת משה מתוך הכרה בצדקתה.

בפרשת בחקתי (ויקרא כ"ה 47), מובא המושג גר-תושב, שפירושו הוא, ע"פ מסכת גיטין נ"ז, מי שקיבל עליו את שבע מצוות בני נח בלבד.

ע"פ הפירוש האזרחי גר-תושב הוא מי שבא להתיישב במדינת ישראל דרך קבע ואינו יהודי.

גרי-אריות הוא כינוי לשומרונים שנתגיירו מפחד האריות שהתנפלו עליהם (מלכים ב', י"ז 25). ראוי לציין שבמקומות שונים אריה הוא דימוי לישראל.

גרים-גרורים הוא מושג שנתייחד לאותם גרים שהמירו דתם והם יהודים לכל דבר, אבל אינם מקובלים בקהילה היהודית, ע"פ מסכת עבודה זרה ג'. התלמוד מתייחס לגרים ביחס מעורב.

כאמור, עיקרו של ספר ויקרא עיסוק נמשך וקפדני בדינים, ורבים בהם דיני טהרה.

קישור קבוע

אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד, רִאשׁוֹן בְּחֶלֶד, בַּיְּקוּם

וְאִשָּׁה אַחַת חָוָּה, אֵם כָּל יֶלֶד, שֶׁאָמְרָה לוֹ קוּם

וְעֵץ אֶחָד לָהֶם, עָנֵף, וּבוֹ שֶׁלּא מִדַּעַת אָסוּר הָיָה לָהֶם לָגַעַת.

 

אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד שֶׁאָץ מַהֵר וְחָשׁ

לִסְכּות אֶת רָחַשׁ לַחַשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁאֶל גַּנּוֹ פָּלַשׁ

שָׁמַע הֶמְיַת הָרוּחַ שֶׁנָּשְׂאָה, עָסִיס תַּפּוּחַ, לַנְּגִיסָה. 

 

שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים גַּם עַל אִשָּׁה

עֵירומָה, תַמָּה, דֵּעָה לָהּ קַלָּה, וּמִתְפַּתָּה

תְאֵנָתָהּ הִיא גְּלִימָתָהּ וּפְאֵר כְּסוּתָה, בְּעונָתָהּ.

 

אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר

בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר.

רָאוּ הֵם זֶה אֶת זֶה מִדַּעַת וּבְאֵין עֵצָה

כִּי לא אַוָּה הָעֵץ לִהְיוֹת יוֹעֵץ, הָוָה לָם לְרוֹעֵץ.

 

עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ בּוֹדֵד עוֹמֵד חָשׂוּף וְלא מוּגָן

וְהַתַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל, הוֹי כַּמָּה חֲבָל, הַרְחֵק.

יָדַע כִּמְצַחֵק,  שָׁרַק שׁוֹטִים נוֹטִים לָהֶם מִשְׁכָּן

בְּעֵדֶן גַּן.

 

(ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית)

קישור קבוע

ניתן להתייחס לזמן בשלושה היבטים. זמן אובייקטיבי, פסיכולוגי ותרבותי. כל אלו מנקודת מבטו של האגו בלבד. זמן הנפש שונה לחלוטין. לנפשותינו יש לוח זמנים שונה. מבחינת הנפש, כמו גם הנשמה, זמן האגו דומה לזמנו של הזבוב הבוקע מביצתו בבוקר וחי עד הערב. רק אם נוכל לראות את חיינו באותה פרספקטיבה, נשנה את יחסנו לזמן ונוכל לראותו דרך עיני הנשמה. ככל שנעמיק ונבדוק דרך עיני הנשמה את מקומה של המחשבה, נגלה כמה מעט תשומת לב יש בתרבותנו לָקְדוּשָׁה בחיי היום יום שלנו, במיוחד בתחום הזמן.

 

הפתגם "זמן הוא כסף", המקובל בחברה המתועשת שלנו, מתכוון ללמדנו שהזמן הוא דבר שמתבזבז, נמוג, או שהוא מצוי בידינו כמו כל חפץ חומרי ("חבל על הזמן"). מתי אנו חושבים על הזמן כעל דבר קדוש ועל הרגע שניתן לנו העל מתנה רוחנית נפלאה?

 

במליאה של תיאטרון החדר, ביום שישי, אחת לשבועיים, נכנסים באי המליאה לסלון של אמיר, ולמספר שעות – מתקדשים. הזמן עומד מלכת. לעיתים הוא אפילו הולך אחורנית, והילד הפנימי אשר בכל אחד מאיתנו, יושב בעיניים לטושות ומקבל את האהבה המורעפת עליו באווירה הנפלאה ששוררת במקום. לפתע הכול עוצר, וכאילו הכול, כגוף אחד מתמסר לנשימת הרווחה. המתח של עול החיים של השבועיים האחרונים – נעלם. אפשר להיכנס אל תוך הווה נמשך ולחדש את האנרגיות שלנו.


לפעמים אחרי שיצאתי מהמליאה לא זכרתי דבר. אני יודעת רק שהיה נפלא והתמלאתי כמו סוללה נטענת. הנפש התמלאה והתחברתי לנעורים הנצחיים, כי הנשמה הרי היא נצחית.

 

(פנינה גינצבורג, מומחית לעיסוי תאילנדי, חברה במליאה של תיאטרון החדר)

קישור קבוע

הַקַּלְפָן בְּפִנַּת הָרְחוֹב, הוּא אֲנִי.
מְבַקֵּשׁ מֵהָעוֹבְרִים וְשָׁבִים
"אֵיפה הָאַפּוּן תַּחַת הַקְּלָף?"
הַכּול יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מְרַמֶּה
וּבְכָל זאת בִּלְתִּי נִתְפַּס
.

קישור קבוע

קטע ממחזה.

כתיבה: איתן פרץ. עיבוד למחזה: שחף רוזנברג ואיתן פרץ. בימוי: שחף רוזנברג.

תמונה 10

 

הרעש בראשי מזכיר לי את אותו יום שבו עשיתי עסקה עם השטן.

הוא עומד במרכז המשרד, מביט בי בעיניים מהפנטות ושואל: "נו, איך ההסדר שלנו, בסדר? מה מצב חשבון הבנק? הסתדר? כל מה שדיברנו קורה? תדע לך שאני ואתה שותפים, שנינו שותפים".

 

הייתי בחור צעיר, אופטימי, חולם. מאז אותו יום הפכתי למכונת כסף. כל נסיעה, לכל מקום, בכל זמן, לא חשוב הכיוון, העיקר שיהיה קילומטרז'. שם המשחק זה כסף, הרבה כסף. זה מוזר, תמיד הוא היה מחפש אותי בחניון של המשאיות, נותן לי כבוד. הייתי כמו הפרויקט האישי שלו. מכל שישים הנהגים, היה לוחץ לי את היד בשביעות רצון, מלקט בשבילי את הנסיעות הכי טובות ומגיש אותן על מגש של כסף.  הוא שלח אותנו בפעם השנייה באותו שבוע לכיוון טקסס, נסיעה של שלושת אלפים מאתיים קילומטר ביומיים וחצי.

 

פורמול מתלונן על זה שאנחנו לא עוצרים את המשאית. אמרתי לו: "זו דרכו של נהג משאית. תסתכל, זה כביש ארבעים בין ממפיס טנסי לליטל רוק. תראה כמה משאיות לשני הכיוונים בלילה וביום. לפעמים אני חושב שזאת רכבת אחת גדולה. אנחנו חלק ממפלצת עצומה, מפלצת תעשייתית שיושבת על הכביש ולא יודעת שובע".

 

פורמול היה בין המתלמדים הראשונים שלי, מהגר מאירן. הוא חי בקנדה כבר עשר שנים ולא הצליח להסתגל למנטאליות הצפון אמריקאית. מדי פעם היה נתקף בהתקפי זעם והיה מוציא אותם עלי: "אתה הורס את עצמך, לא ישן, ותדע לך שעוד כמה שנים יראו את התוצאות. אני יודע, הייתי שם. כסף הוא מתוק כמו דבש". אצלו המעברים היו חדים. פתאום הוא שואל אותי "למה אנחנו לא נוסעים לניו-יורק סיטי, ניו יורק סיטי, מרכז הציביליזציה, אימפריה של העולם, יום אחד אגור שם".

 

אני זוכר שפעם חמשת אלפים דולר היה סכום ענק בעיניי. עכשיו יושבים אצלי בחשבון שמונים אלף דולר וזה נראה לי מעט. אם תוך יומיים אני לא עושה איזה אלף חמש מאות, אלפיים דולר, זה כבר לא מספק אותי. הרעב גדל, הרעב גדל. זה מוזר איך החומר יכול לפצות רק על חומר אבל לא יכול לפצות על הנשמה. מחומר אתה תמיד יכול לקנות חומר אבל לא משהו אמיתי מתוך הנשמה. חומר לחומר, רוח לרוח, נשמה אבודה. פעם ישבתי עם הבוס והוא שאל אותי מה המשחק שלך, כל אחד פה משחק תפקיד, מה התפקיד שלך?

 

מתוך הרעש שבתוך הראש שלי אני שומע נהגת זקנה שאמרה לי פעם: "השנים יעשו את שלהם, הם יחרטו את כתמי הזמן על פניך".

(איתן פרץ, שחקן, בוגר תיאטרון החדר)

קישור קבוע

בהפסקה שבין השיעורים בתיאטרון החדר, ירון ליבוביץ לקח את איתמר ברקאי, איתמר לקח את הגיטרה וניגן, ירון אילתר וצחי פרידמן צילם. מי חשב על תאורה?...

קישור קבוע

אני הומו, אני הומו, אני הומו,

אני קטנה, אני קטנה, אני קטנה.

אני שם יד בתחת וממשש את הבובו,

אני שמה יד בתחת ונהנית נורא.

 

רד אלינו אווירון,

קח אותנו למרום,

רד אלינו משמיים,

הבא אלינו את השלכת,

הבא אלינו את השלום,

הבא אלינו את כל השבנג הזה.

רד אלינו אווירון,

קח אותנו למרום.

 

כשהייתי בן שבע-עשרה ניסיתי להתאבד,

גם אני, גם אני, גם אני.

לקחתי כדורים, נכנסתי למיטה, התכסיתי בשמיכה, ולא יצאתי,

גם אני, גם אני, גם אני.

קישור קבוע

"אהבותיה של ליא קניג" בימוי: טלי אוחיון 2012 (קטע)

קישור קבוע

שלום חברות וחברים,

חרף הצו של ביהמ"ש, חיל האוויר מחזיק כלבים בתנאים קשים

עמותת "תנו לחיות לחיות" ביקשה לנקוט נגד צה"ל הליכי ביזיון ביהמ"ש: "זה עוד מקרה קשה של התעללות ממוסדת. יש להטיל עונשי מאסר על האחראים"

אילן ליאור 15.05.2012 04:46 6

עמותת "תנו לחיות לחיות" טוענת כי בניגוד לסיכומים עמה ולהחלטות בית המשפט, חיל האוויר ממשיך להחזיק מאות כלבי שמירה בבסיסיו בתנאים בלתי סבירים. "זה אחד מאותם מקרים קשים בהם אנו עדים להתעללות ממוסדת מצד המדינה בבעלי חיים, שנמשכת גם לאחר שבית המשפט מחייב את המדינה לחדול מכך", נמסר בהודעת תנו לחיות לחיות. (מקור הידיעה)

הוא שאמרתי: הם מתעללים גם בכלבים.

שלכם באהבה
תיאודור

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

"הייתי מהופנט!"  (אלי הוז, במאי-יוצר, יועץ ומנחה קבוצות)

"יהלום של יצירה!"  (שני לרר, שחקנית ומנחה)

"חוויה מטלטלת!"  (שלי קלינג, קולנוענית ושחקנית)

"חוויה מדהימה!"  (איריס הרפז, שחקנית ומוסיקאית)

"עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי!"  (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

"הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק!"  (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)

"מדהים! הייתי מהופנטת".  (רותם זיו, שחקנית ומנחה)

"יצירה מלאה עוצמה!"  (דורית אבנט שחקנית ומנחה)

"היטלר בחדר, הופך את הבטן!"  (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

"מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה".  (ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).

"אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך מפחידה בעולמנו".  (שושנה ויג, סופרת ומשוררת)

"משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!"  (יוסי זיו, מנחה ושחקן)

"מושלם!"  (ערן שיין, שחקן)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

 

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.

 

יצירה בהומור שחור, מצמררת ומאתגרת.

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 8.6.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 16.6.2012, בשעה 20:30

(לקבלת התוכנייה)

--------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 18.5.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה  מתלתליה.

עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

יום ד', 6.6.12, בשעה 21:00, תיאטרון קרוסל, רחוב הבנקים 7, חיפה.

מוצ"ש, 9.6.12‏, בשעה 20:30, בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 





















 

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

"כמו שלא ראיתי הרבה אבות ברחובות ככה לא פגשתי הרבה גניקולוגיות במרפאות.

מה זה אומר עלינו? שגברים מתעניינים בכוס שלנו יותר מאיתנו?"

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. נורמות חברתיות, פערי דורות, זיכרונות ילדות, זוגיות והבחירה ללדת לידה טבעית. כל אלה מקבלים ביטוי בהצגה שמעבירה את הצופה חוויה בה הוא נע בין צחוק לבכי, ללונה פארק של רגשות, כמו שרק אישה בהריון חווה מרגע יצירת חיים חדשים ועד לרגעי השיא של הלידה.

תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

23.5 בשעה 20:30.  24.5 בשעה 20:30.  13.6 בשעה 20:30.  28.6 בשעה 20:30.

http://www.facebook.com/yoman.herayon

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

 



















ע
נתיקות ברחוב

על עולם אכזרי שבו אסור להיות זקן.

בכל יום שישי, בשעה 13:30.
מופע רחוב. בכל שבוע במקום אחר בתל-אביב.

בימוי: רינת מוסקונה. לפרטים: 050-795-4582.

 

המפטי-דמפטי

הביצה הכי מפורסמת בעולם. קולאז' של דימויים.

יום רביעי 23.5, בשעה 20:00, תיאטרון תמונע שונצינו 8, תל-אביב

ברוכים הבאים למוחו ולעולמו המטורף של לואיס קרול הפרופסור המפוחד.

בתוך ביצה, מסוגר בעולמו, מרגיש לואיס קרול מוגן. הוא בונה עולם משלו בו הוא מוצא מפלט. החלום הוא המציאות והיא האמת שהוא מאמין בה. בעזרת רצף של סצנות ודימויים ויזואליים בעלי תוכן עשיר בצורה ורגש, וידיאו, מוסיקה, אור וצבע, תלבושות, צלילים ותנועות, מתרחשת לפנינו חוויה חזותית מפתיעה ומחשמלת.

*לזכרו של מאיר אלוני

 




















בגדי חורף אבא

מונודרמה מאת משה פרסטר על שבירתו של התא המשפחתי, דרך עיניה של ילדה.

בימוי: הדס קריידלמן גלבוע. משחק: הילה מצקר-הלוי. ההצגה הועלתה בתיאטרונטו האחרון וקבלה ציון לשבח. מועדי הצגות:

20/5 יום ראשון 21:00 קאמרי, טל': 03-6060960

25/5 יום שישי 12:00 תיאטרון יפו, טל': 03-5185563

5/6 20:30 תיאטרון הסמטה, טל': 03-6812126

קוד הנחה לקוראי האיגרת: 457

(פייסבוק)

 

כנס אמ"י

שחקנים  ואנשי תיאטרון יקרים,
שלום רב,
ביום שישי הקרוב, 18.5.2012, בשעה 10:00 בבוקר יתקיים כנס אמ"י לאמני הבמה. הכנס יעסוק במצב זכויותיהם של האמנים בארץ ובו יכריז יו"ר אמ"י יענקל'ה מנדל על שורה של מאבקים אותם יוביל האיגוד בשנה הקרובה.

לצד יו"ר אמ"י יישאו דברים בכנס – עירית פרנק (מנהלת תיאטרון "הסמטה") בנושא יוצרים עצמאיים בתיאטרון, הזמר גלעד שגב על יוצרים עצמאיים בתחום המוזיקה, אורי לנקינסקי על זכויות הרקדנים, עו"ד גליה מלוברוצקי תסקור את נושא החוזים ותנאי ההעסקה של האמנים ויו"ר אשכולות אילי גורליצקי על זכויות מבצעים.  בסיום הכנס יתקיים פאנל פתוח בו הדוברים יענו על שאלות מהקהל.

כל סטודנט שיגיע לכנס יקבל חברות שנה חינם באיגוד.

 

מחשבים – תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

חסות

"יש לנו שתי בנות. אחת מוחצנת, שמחה ושחצנית. השנייה מופנמת, שקטה, מסתגרת בחדרה וכל היום רק קוראת ספרים. סיפרו לנו על דוקטור רודן. הלכנו לטיפול. בסך הכול שש פגישות, ועכשיו יש לנו שתי בנות מוחצנות ושחצניות. אנחנו משפחה מאושרת. דוקטור רודן - עושה לישראלים מה שכל רודן עושה".

-------------- -------------- --------------

סיכות

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את המחסום מהפה שלך"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו (כאן)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il