אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ

בִּתְשׂוּמַת הַלֵּב הַלְּכוּדָה שֶׁלְּךָ שֶׁצָּדָה,

נֶעֱצָר בָּרְחוֹב וּמְצַלֵּם –

יֵשׁ מָה,

וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר רוֹאֶה אֶת זֶה:

אַרְמוֹן בַּפִּנָּה

לְלא תִּקְרָה לְלא חַלּוֹנוֹת

קִירוֹת מְעֻגָּלִים וּדְפָנוֹת מְרַחֲפוֹת,

וִילוֹן צָהוב-בְּקֹשִי אֶחָד שֶׁמֵּעִיד,

בּוּלְדוֹזֶר זְמַן בּוּלְדוֹג זְמַן

עוֹמֵד לִהְיוֹת מוּבָס וּמְאֻלָּף.

הַפּוֹעֲלִים כְּבָר כָּאן,

הַגְּלַדְיָטוֹרִים כָּאן וְדַם תְּשׁוּקָתָם נִכָּר.

 

הֵיי, צָעַקְתִּי אֲלֵיהֶם, בִּשְׁבִיל מִי אַתֶּם עוֹבְדִים?

מִי שָׂכַר אוֹתָם לְדַעְתְּךָ

הַגּוּף לְשִׁמּוּר מִבְנִים הִיסְטוֹרִיִּים שֶׁל עִירִיַּת ת"א?

וּמָה עִם פִּסַּת הַבַּד הַבָּלוּי –

וִילוֹן צָהוב-בְּקושִי בִּמְסִלַּת הַמַּשְׁקוֹף,

עֵד עִקֵּשׁ מִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ,

מַכְמִיר לֵב מַמָּשׁ אֵיךְ הַוִּילוֹן מֵצִיץ,

שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אוֹתוֹ מֵהַמַּצָּב הַמֵּבִישׁ הַזֶּה,

אֲבָל הַפּוֹעֲלִים לֹא נוֹגְעִים בּוֹ

כָּל יוֹם... זֶה בָּדוּק.

"לְאַט לְאַט הוֹפֵךְ הַבַּיִת בֵּית חֲרֹשֶת שֶׁל עַצְמוֹ"

מַנְפִּיק עוֹד לְבֵנִים, חֹמֶר מִלּוּי בַּחֲלָלִים

רוֹצִים לְהַצִּיל אוֹתוֹ,

לְשַׁכֵּן בּוֹ אֲנָשִׁים אוּלַי אֶת אֵלּוּ כְּשֶׁהָיָה חָדָשׁ –

הֵם מֵתוּ וְקוֹלוֹתֵיהֶם בַּקִּירוֹת נִבְלְעוּ בְּרַעַשׁ הַשִּׁקּוּם;

 

וְהַפּוֹעֲלִים:

מְסַתְּתִים

מְקַלְּפִים

מְגָרְדִים

דּוֹפְקִים

מְהַדְּקִים

פְּסִיכוֹלוֹגִים מְפַעַנְחִים אֶת סוֹד הַבַּיִת וַאֲנִי

אִתָּם בֵּינְתַיִם

מֵהָרְחוֹב...

עַד שֶׁיּוֹרִידוּ סוֹפִית אֶת הַוִּילוֹן

וְהוֹרִידוּ?

לא הוֹרִידוּ

יוֹרִידוּ

 

23.3.08