א. לפני הזמן

הִלָּה, אֲרֶשֶׁת

סְמוּקָה נִפְרֶשֶׂת, פָּנֶיהָ

הַכְּלוּלָה. תּוכֶן הַהִלָּה.

מְבַקֶּשֶׁת. לִכְמוהַּ

הַכַּלָּנִית לְלא חָתָן. כְּלוּלוֹת

צְמֵאוֹת לְעוֹלָם. אֹדֶם

אֱלוֹהַ, שֶׁנּוֹשֵׁם שִׁבְרוֹנָם. נְשָׁמוֹת

וַחֲלוֹמוֹת.

 וְאֵינָם.

ב. אחרי כלות

זוֹ שַׁעְתָּהּ. שֶׁבַע

בְּרָכוֹת. שָׁר לִבִּי

אַחַר לִבָּהּ. אֲמִתָּהּ.

 וּכְבָר

אודֶם עֶרֶב. וּכְבָר

לְהִגָּלוֹת

הַיּופִי

לְבַדָּה. עֲנִיָּה אֲנִי

וְכַמָּה עושֶׁר לִי

לְכָל הַנִּכְאָבִים. הַחֲסֵרִים.

סְגוּרֵי הַלֵּב. וְהָאֵין. וּבִלְּתָהּ.

כַּלָּנִית עֲנֻגָּה,

 יַלְדָּה מְשׁוֹרֶרֶת.

אַחֲרַיִךְ לא תִּהְיֶה

 הַהֲוָיָה. כְּשֶׁהָיְתָה.

(הרצל חקק)