ג. בַּעֲבוּר אַהֲבָה

שַׁרְלוֹטָה מְפַזֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ לְכָל הַסִּמְטָאוֹת

וּמְעַגֶּלֶת אוֹתִיּוֹת ראשׁ לְזָנָב וְזָנָב לְראשׁ

שׂוֹרֶטֶת בַּקִּיר גֻּלְגּוֹלוֹת בְּצֶבַע פֶּחָם

"אִם יֵשׁ זִיּוּן – אַתָּה קַיָּם"

זאת הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהִיא מַטְבִּיעָה עַצְמָהּ בַּכֻּרְסָה הַיְּרֻקָּה,

אַחַר כָּךְ הִיא תּוֹחֶבֶת מַנְעוּלִים בֵּין שִׁנֶּיהָ

וְצוֹלֶבֶת עַצְמָהּ עַל כָּתְלֵי זְכוּכִית קָשָׁה.

(מלכה נתנזון, משוררת)