אֲנִי חוֹזֵר לַבַּיִת בּוֹ הָרְגוּ לִי כֶּלֶב. 

כֶּלֶב מֵת הַרְגָּשַׁת שַׁיָּכוּת

הַכְּאֵב עַל אָבְדַן הַשֶּׁלֶג שֶׁנָּמַס

בַּחוֹף שֶׁלּא יָדַע כִּי שֶׁלּג בָּעוֹלָם

אֶבֶן הַמִּשְׁאָלוֹת מָן הַבְּאֵר אֵלַי חוֹזֶרֶת

כִּי מִתַּחַת לְבֵּיתִי צָמְחָה תְּהוֹם

אוֹתָהּ כִּסָּהּ אָבִי בְּקוֹרוֹת

חַיִּים שֶׁל יְהוּדִי

וְסִתֵּת בְּמֶלֶט צִיּוֹנִי.

אֶת אֱלוהִים רָאִיתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

כְּשֶׁעָף לָנוּ גַּג הָרְעָפִים.

אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי וְסוֹרֶגֶת לִי סְוֶדֶר,

בְּצֶבַע דַּם הַתַּפּוּזִים, מִצֶּמֶר בַּד אַנְגְּלִי

עָקֵב נַעֲלָהּ הַחַד נִתְפַּס בְּדֶרֶךְ הַכֻּרְכָּר

{כְּבִישִׁים לא סָלְלוּ אָז אֶל לִבֵּנוּ}

אִלֶּמֶת מִיִּרְאַת מִמְסָד

שׂוֹחָה בְּדַם לִבָּהּ שֶׁנִּקְרַשׁ

אֶת רוך הַשָּׁמַיֵם הִיא כִּוְּנָה אֵלַי -

שָׁמַיִם שֶׁיְדַבְּרוּ אֶל בְּנָהּ

וְיַעֲשׂוּ לוֹ שְׁרִיר

וּבְחִילוֹ יַצְמִיחוּ רְעִידָה -

מִין סַרְעֶפֶת מַלְאָכִים כָּזוֹ

טְבוּלָה בְּזַעַם א וֹ ר נָ ע וּ ל

   מִסּוֹד יַלְדוּת

    כֶּתֶם - אוֹר- מוּצָק - בָּהוּל

    שָׁנִים יַכְתִיב לִבְּנָהּ

     חֶרְדַת שִׂמְחָה לָעֵט

      בְּאַהֲבָה.

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")