"נכון" היא מילת הסכמה מקובלת בציבור לדברי הזולת, כאשר מסכימים להם. נניח שא' אומר: "תיאטרון החדר הוא מקום מרתק", ואז ב' עונה לו: "נכון!". לכאורה, תגובה לגיטימית ושפויה. אבל אם נקשיב לרגע לתוכן התגובה, נוכל לשמוע בה גם שמץ של מתן ציון לזולת במובן של "תשובה נכונה!", או "תגובה נכונה!", ועל סיפה של זו כבר ניצבת רעותה השלילית: "לא נכון!". איש אינו אוהב שנותנים לו ציונים ואפילו ציון טוב יוצר היררכיה בין נותן הציון למקבל. ואולי יש בתגובה גם מעט התנשאות. מעניין להיווכח שצליל המילה נכון הוא דווקא רך, במיוחד אם הוגים כף חלקה ולא מחוספסת, ואילו הצליל של כן דווקא קשה. אבל מהותה של נכון הוא קשה ואילו כן היא רכה ומקבלת.
על כן, אפשר בפשטות לומר: כן.
ועל ענווה - בפעם אחרת.
אם כן, הימנע/י מהתיבה: נכון. אמור/י: כן.
