(ראשי פרקים - המשך)
מה עושה אדם מן היישוב, כלומר האדם הסביר, המבקש לו מפלט מתלאות לוח הזמנים שלו? עושה מיני דברים: מתיישב אל מול הטלוויזיה ובוהה בה עד הוא מגלה ששמורות עיניו נעצמו זה מכבר והן נפקחות בתימהון על הזמן העובר. הוא עשוי לצאת לפאב הקרוב או הרחוק, להטביע את החסר בשוט אחד או שניים. הוא יוצא לקולנוע, לפעמים לחברים, לפעמים קורא ספר, ויש שהוא הולך לתיאטרון ואז, בסבירות גבוהה, יש לו מנוי שנתי לתיאטרון ציבורי זה או אחר. מעת לעת הוא פוקד את התיאטרון הציבורי, שהוא בדרך כלל היכל גדול ומפואר או לפחות מרשים בעיצובו, או לפחות בעל אופי שמרחיק אותו מאותו לוח זמנים אישי ארור. התיאטרון מרחיב דעתו של אדם או מכווץ. הוא מבלה שם שעתיים מחייו, מתרגש או משתעמם, שמח וטוב לב או נרגן, הוא יוצא משם בחוויה של שיבה ממסע למקום אחר.
זה עתה הוא עבר טיפול.
בדרך כלל, לא נוהגים לכנות הליכה לתיאטרון, או לפאב, או לקריאה בקפה או בקלפים, בשם "טיפול". עיסוי מונגולי או תאילנדי? כן, אומרים, זה טיפול. יוצאים ממנו יוצאים שלווים יותר או לפחות חווים שינוי כלשהו.
מנקודת חווייתו של ההולך לתיאטרון הרי זו אותה חוויה: הולכים למקום מיוחד, נפרד מהזרם השגרתי של החיים, חווים חוויה שונה וחוזרים בחוויה שונה מזו שהתקיימה לפני הביקור בתיאטרון.
אומרים, ובצדק, "זהו בידור". כי ביקור בתיאטרון ציבורי, מרכזי או פרינג'אי, מסובסד ע"י מוקדי כוח חברתיים, מגיש מוצרים לקהל רחב – "זהו בידור". "בידור" מלשון בידור השיער שעל הראש. מנערים את השיער, כלומר מבדרים אותו ואז חשים בשינוי כלשהו. לא מהפכה פיזית. לא הארה מהפכנית שמשנה סדרי עולם. חס וחלילה. בידור. כמו פרוזאק. הוא משנה את החוויה אבל לא את מהותו של האדם.
בהסתייגות אחת: מי שמזונו התרבותי מבוסס רק על בידור, אולי הוא מרבה ידע, אבל תודעתו הולכת ומתכוונת לשימור הסדר הקיים, לניוון כלי החשיבה האחראים על צמיחה והתפתחות אנושית, להתמכרות לידוע ולמורגל. כמו פרוזאק. שימוש לאורך זמן עלול לגרום נזק, התמכרות.
תהליך הגמילה כרוך בייסורים והדרך עוברת במסלול חתחתים של תרבות אלטרנטיבית, חתרנית, מהפכנית, עוכרת שלווה, משנה סדרי עולם, עושה תיקון. רק מעטים מגיעים לשם.
(ע' תיאטרון כתיקון עולם" למטה במדור "אירועים של חברים")
