הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


יצירתו הקלאסית של ג'ון קייג' (1952) והגרסה של צ'יק קוריאה וקיית ג'ארט.

קייג' המחיש, אולי לראשונה בעת החדשה, את מערכת היחסים המורכבת המתקיימת בתוך תחום האירוע האמנותי. ע"פ הגישה הקלאסית, היצירה היא הדבר היחיד שיש לתת עליו את הדעת בזמן ביצועה. אולם באופן הזה על היוצר, כמו גם הקהל, להכחיש את החוויה האישית המיידית שלהם, בתחומים שלכאורה אין להם קשר ישיר או אסוציאטיבי ליצירה. למשל, חריקת כסא או שיעול, תחשב על פי הגישה הקלאסית להפרעה. לפעמים היוצר כל כך כועס על התופעות הללו והכעס מחבל בביצוע שלו.

על פי הגישה השיטתית שלנו, כל גירוי בתחום האירוע האמנותי, פנימי או חיצוני, הוא חלק מהיצירה. "4:33" של קייג', הוא מקרה פרטי של הרעיון המרכזי הזה והוא ממחיש את האפשרות להפניית קשב אל תחום האירוע האמנותי במובן המלא של המושג. כך הוא תורם להרחבת המודעות לטווח הקליטה של האדם היוצר ושל הנמען שלו.
כאן באופן מופגן הקשב של הקהל באולם ובבית מופנה אל עצמו ואל הסביבה המיידית שלו. נא להקשיב לעצמך:























צ'יק קוריאה וקיית ג'ארט:























היטלר מתעצבן על ג'ון קייג'. אחד מהפרודיות על הסרט "הנפילה", שהועלו ליוטיוב:

לאיגרת השבועית של 2012 . 6 . 7