אתמול הייתי בסופר. קניתי את כל מה שאני צריך, ושמתי פעמיי לעבר הקופה. אחרי שסוכמו כל המצרכים ונארזו, שאלה אותי הקופאית אם אני רוצה סרחלש. נאנחתי, מה אני כבר אעשה עם עוד סרחלש? עוד לא הספקתי... אמרה, תיקח. תיקח. שווה. 4 בעשר. אמרתי, 4 בעשר? אמרה, 4 בעשר. שווה. נאנקתי, אבל, אני לא מסרחלש הרבה, בקושי... אמרה, 4 בעשר. אמרתי, נכון, אבל... אמרה, מה, אתה פראייר?! ככה, נותנים לך, לא תיקח? אחד בארבע, 4 בעשר. אמרתי, צודקת. לא רציתי לצאת פראייר!. אבל, אולי, חשבתי בלב, לא רציתי לצאת, בנוסף לפראייר, מטומטם. עדיף כבר להסתכן באובדן אפשרי של ששה שקלים. חשבון פשוט. 4 סרחלשים שאינם בארבע בעשר יעלו 16 שקלים, ופשוט לרכוש סרחלש אחד טוב, שאני רוצה ואוכל לעשות אתו משהו, מאשר... אמרה (היא האריכה את ההברות והיה לה קול מפתה): ארבע בתשע תשעים. אמרתי, טוב, ארבעה סרחלשים בתשע ותשעים! זה יהיה חטא לסרב!

אז נכון שאשים אותם על המדף עם שאר הסרחלשים. לא רק סרחלשים יש לי שם, גם 400 נוזלי ניקוי, 236 מלחי הרחה, 471 חבילות טיטולים לקשישים - מה, לא יגיע יום ואהיה קשיש?! ואז, מה הייתי מרגיש אם הייתי מפספס את זה?! הא! ומלא דברים שלא אספיק להשתמש בהם עד המבצע הבא, ובכלל כשיש סוף סוף הזדמנות לקמבן את המערכת הזו שמקמבנת אותי כל הזמן.

אני אורזת לך. דיסקים צריך גם? מפות? חיות מיניאטוריות חמודות? שמן מנוע? כבש? שלוש ב...

וואו! איזה יופי שחושבים שם על הכול! לא סתם חנות רק עם סרחל...

...מגנטים עם אמרות שפר שתתקע על המקרר?

באוהל? אין לנו..

נו, קרצה, 2 ב-6:60. אמרתי, תארזי לי גם קצת מהמגנטים ההם. ושמן מנוע.

אמרה: מה, אתה מפגר? מה תעשה עם שמן מנוע אם אין לך אוטו?!

דווקא אוטו י..

אמרה, זה לא במבצע.

(שחר גבאי)