הַיּוֹם אַתָּה חַי, מָחָר אַתָּה מֵת
וּבְכָךְ נִסְתָּם הַגּוֹלֵל עַל הָאֱמֶת
הָאֱמֶת לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְפַטְפֵּט
אָז הֵחֵל הַשָּׁעוֹן שֶׁלְּךָ מְתַקְתֵּק
לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְפַטְפֵּט
זֶה הִקְפִּיץ אֶת הַפְיוּזִים
וְהִפְעִיל בִּפְצָצָה אֶת הָרֶטֶט
שֶׁהוֹרָה כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ לָלֶכֶת
בְּלֶכְתְּךָ אֵחֵר לָבוֹא הַנֶּתֶק
שֶׁצָּבַע אֶת חַיֶּיךָ הַקְּצָרִים בְּמֶתֶק
אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁאַרְתָּ פֶּתֶק
בְּסַךְ הַכֹּל הָיִיתָ דָּג רֶקֶק
