אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
הוּא אוֹכֵל לְבַד אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, שׁוֹר הַבָּר, וּמִתְבּוֹנֵן בּוֹ.
"מִי שֶׁאוכֶל עִם צַדִּיקִים שֶׁל הַיּוֹם, יָמוּת בִּרְעַב", הוּא מְהַרְהֵר לוֹ.
אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
אִשְׁתּוֹ עָזְבָה אוֹתוֹ, הַבֵּן מֵת מִזְּמַן, וְאֵין לוֹ עִם מִי לְשַׂחֵק קְלָפִים
אָז הוּא נִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה וְלא קָם.
אֱלהִים יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם הַלִּוְיָתָן.
מְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת תַּנִּין הַפְּלַסְטִיק. הִלְוֵיתֶן אֵינוֹ עוֹלָה לִנְשׁום, שׁוֹכֵב עַל גַּב.
עוֹד מְעַט גַּם אֱלהִים יָנוּם, יִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו.
