סנגוריה: כבודו, הלקוח שלי מבין היטב את האישום. אך האם היה עליו לסרב פקודה? החייל הזה! נשלח אל החזית בכפיה. הנשק, אם כן או לא, הודבק לידיו.
קטגוריה: כבודו, זו טענה מגוחכת. הנשק הודבק לידיו?
סנגור: האצבע! אמנם הייתה שייכת למרשי אך ההחלטה לסחוט את ההדק שייכת לפקודות. ואלו מגיעות מהמפקדים. ומהמפקדים של המפקדים.
קטגוריה: כבודו, זו בריחה מאחריות אישית. הסנגוריה מתעלמת לגמרי מהאפשרות שלכל אדם בחירה חופשית
סנגוריה: כבודו, על הנאשם הוטלה חובת שירות
קטגוריה: האם הוטלה עליו חובת הירי? חובה בפני מי כבודו?
כבודו: חובה בפני מי?
סנגוריה: כבודו, לו היה מרשי מסרב לשרת או מסרב ללחוץ על ההדק, היה עלול להישלח לכלא, היה מוצא עצמו מנודה מהחברה, מתקשה במציאת מקום עבודה.
קטגוריה: כבודו, אני רוצה להציג את ראיה שלוש א'. תצלום בו נראה הנאשם לבוש במדים עם שאר חבריו לנשק בסיום הקרב. על אף "חובת השירות" כפי שהגדירה זאת הסנגוריה, ניתן לראות על פניו שמחה וגאווה.
סנגוריה: כבודו, המערכת הצבאית היא תובענית לנפש האדם ולעיתים הדרך להתמודד איתה היא דרך קשרים אנושיים. טבעי שאדם ירגיש שמחה וסיפוק ברגעים של אחווה.
קטגוריה: כבודו, הסנגוריה מעוותת את כל סולם הערכים וממסכת את היעדר המודעות של הנאשם. כל תחושות העוצמה והגאווה הן בחירה אישית של הנאשם המסרב להכיר בנטל המלחמה.
כבודו: אני מנהל את הדיונים האלו מהיום בו בראתי את האדם. עוד לפני שהיו מילים. האם אתה טוען שהמילה חובה, שרק מילה אנושית היא, היא המקנה לאדם זכות ליטול חיים?
סנגוריה: חס וחלילה כבודו.
קטגוריה: חיים של ילד! כבודו.
סנגוריה: כבודו, מרשי נשלח אל שדה הקרב בפקודה. קרב מוצדק. לא ניתן לומר בצורה חד משמעית שלא היה בקרב זה הסיכוי להכריע את המלחמה כולה.
קטגוריה: כבודו, זו דמגוגיה לא ראויה לטעון שנטילת חיים של ילד אחד, בזירת קרב שרירותית, יש בה להכריע מלחמה.
סנגוריה: כבודו, דמגוגיה זה להמשיך להדגיש את המילה ילד. הרי גם כבודו יודע שאין הבדל בין אם אדם יורה בקשיש בנשימתו האחרונה או בתינוק בנשימתו הראשונה. השימוש במילה ילד היא ירידה לארכיטיפים אנושיים וביזיון של הדיון הזה. הילד התמים וחף מכל החטאים המוכרים של עולם המבוגרים. הילד, חסר הדיעה, חסר ההחלטה. אוי זעקות האמהות המאבדות את ילדיהן. האשליה. הרי ידוע לכל שהאדם נכנע לקרב את ילדיו אל תוך מעגל הדמים?
(שתיקה)
קטגוריה: (לאט) כבודו אני כמובן חוזר בי מהשימוש במילה ילד ומקבל את דבריו של עמיתי. אם זאת ראוי לציין שעמיתי טען ש"האדם נכנע לקרב את ילדיו את תוך מעגל הדמים" ובכך למעשה הודה באשמה.
סנגוריה: (מתוסכל) כבודו, הנאשם ביקש ממני למסור שהוא מוסר את תנחומיו למשפחה ומבקש רחמים מבית הדין.
כבודו: ובכן, הגיע הזמן לסיים, מה דורשת הקטגוריה?
קטגוריה: אני רוצה להקריא מהדיבר השביעי שבספר החוקים הנצחיים "כשתסלח לעצמך – תדע שאלוהים גם הוא סלח". לכן אנו דורשים להחמיר ככל הניתן עם הנאשם. אנו דורשים שהנאשם יסלח לעצמו.
סנגוריה: כבודו, זה חסר תקדים! אני מתנגד בכל תוקף, הסנגוריה דורשת להסתפק בכך שהנאשם רק יכיר בטעותו
כבודו: שמעתי את שניכם, כל הדיונים האינסופיים שלנו מתכנסים אל אותה הנקודה, שוב הבחירה האישית שהיא ההתחלה, האמצע והסוף של כל הדברים. היא בחירה גם כשאינה מודעת לעצמה. היא חיונית לאדם המחפש אחר האמת אך מוכן לטעות. לא אוכל להכריע בתיק זה. לכן אנחנו נמתין להחלטה של חבר המושבעים (פורש ידיו אל הקהל).
(אריק אלון, חבר בקבוצת המנחים בתיאטרון החדר)
