אנו מביאים כאן בקטעים את המאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 2

הספק והאמון (2)

השהיית הספק ויצירת האמון

אור אולם יורד. אור במה עולה. בין אור לאור מתעוררת הציפייה לשינוי. זהו הרגע שבו הצופה מכוון את עצמו לקראת החוויה המזומנת לו בתחום האירוע האמנותי. אומרים שזהו רגע קסום, שמכאן והלאה הכול יכול לקרות. יודעים שלא הכול יקרה, אבל משתוקקים לפחות להגשמת משאלה או לגילוי חדש. ברגע זה הצופה נוטה לדחות את הספק באשר לאמיתות הדברים שיוצגו לפניו על הבמה, ושואף ליצור אמון בהם. השהיית הספק ויצירת האמון הם מושגי יסוד בהבנת מערכת היחסים שבין יוצר לקהל בתחום האירוע האמנותי. הצופה יודע כי מה שמוצג לפניו על הבמה הוא יצירה פנטסטית, או נכון יותר: יצירה שהיא תרכובת מתוך מציאות ופנטזיה. הדברים שאומר ועושה היוצר על הבמה או מעל למסך, מבוססים על חומרים שמקורם במציאות. חיבור הדברים בתחום האירוע יוצר משמעות חדשה. בדרך כלל, הבגד שלובש השחקן על הבמה, המלל שבפיו, התפאורה והתאורה שבתוכם הוא נע וכו', כל אלה הוכנו לפני האירוע. הם מצויים בתוך מרקם יצירתי שבו אמת ושקר, מציאות ופנטזיה, משולבים במכלול אחד, בעל תקפות פנימית משלו. זו מחייבת, לפחות את היוצר, להגדיר את ההתרחשות בתחום האירוע האמנותי כאמת בימתית. גם הצופה יכול לבחור באמונה כי מה שמתרחש בתחום הבמה הוא אמת נכונה למקומה ולזמנה. יתרה מזאת, אמת זו עשויה להיות תקפה לא רק בתחום הפיזי של האירוע האמנותי, כשהצופה שוהה בו בגופו ותופס אותו בחושיו, אלא גם בתודעתו המתייחסת לאירוע לפני ואחרי שהיה בו. אמונתו זו של הצופה עשויה להביאו להסקת מסקנות, לא רק באשר לאירוע עצמו, אלא גם באשר לחייו שלו, שמחוץ לתחום האירוע האמנותי. למשל, הצופה יכול להחליט כי "ההצגה הזאת שינתה את חיי!"

צופה שנכנס לתחום האירוע האמנותי ובוחר להשהות ספק וליצור אמון, מקשר את החיזיון הבימתי לידע האישי הכולל שלו, שמקורו במציאות שמחוץ לתחום האירוע...