הצטרפו לאיגרת השבועית

הצלחה היא לא מה שאחרים אומרים עליך, אלא היא היכולת שלך להתמיד ביצירה מתוך אמונה בצדקת הדרך.


האיגרת השבועית

יום ה', 2012 . 7 . 12

היטלר - ההצגה
מוצ"ש, 14.7.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 27.7.2012, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

--------------

-------

החלו פגישות ההכרות

ללימודי משחק ובימוי
בתיאטרון החדר
טל', 03-5171818,

מידע כאן וגם בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי:  
טל': 03-5171818. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------
לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: הדרמה של הרוע המוחלט
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: הספק והאמון (2)
•   פרשת השבוע: 41. פינחס: במדבר כ"ה 10 - ל' 1
•   יואב איתמר: תל אביב
•   בקי פריישטדט: הסוד מפראג
•   בילי לרנר: לְכִי תִּדְפְּקִי עַל חוֹמוֹת הַתּוהוּ, 13
•   יעקב אלג'ם: הים הזה
•   רגע של עברית: עשה לך רב
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: מקבץ סיכות קצרצר

(להלן נסמן את השם "היטלר" במירכאות כפולות כדי לציין שהדמות היא משל)

אפשר לטעון שדמותו של "היטלר" במחזה היא נחושה, לא מתפשרת, חד משמעית ונטולת קונפליקט, כלומר, לא דרמטית במהותה. האומנם? לכאורה הדמות אכן נחושה בדעתה בכוונתה למות בידי "היהודים", כדבריה, אלה היהודים שהיו הקורבנות שלו בעבר, וניתן לומר בסבירות מתקבלת על הדעת, שפגיעתה בעבר של הדמות ביהודים בפרט ובאנושות בכלל, יש לה השלכות מהותיות גם בהווה.

 

אלא שהדמות מתעתעת בקהל. התעתוע הזה הוא ליבו של הקונפליקט הדרמטי. מצד אחד היא מבקשת שהקהל יהרוג אותה. מצד שני היא מבטיחה שהמוות הזה הוא בלתי אפשרי. יתרה מזאת: "היטלר" מבטיח שמותו יהיה אירוע אפוקליפטי שיוביל לסופו של העולם כולו. שני הטיעונים הם אבסורדיים במהותם. מפני ששניהם אינם נסמכים על עיקרון המציאות, אלא על הזיה פרטית. היטלר, הדמות ההיסטורית, אכן מת בבונקר שלו בסופה של מלחמת העולם השנייה ואותם נאצים שעל פי דבריו של "היטלר" מאיימים להביא את סופו של העולם, כבר אינם קיימים עוד בחיים. הקבוצות הקיימות בהווה הן קבוצות שוליים המוגדרות ניאו-נאציות. חלקן כלל אינן מבינות את מהותו של הנאציזם. פגיעתן של קבוצות אלו היא רעה אבל ודאי שאין בכוחן להביא לסופו של העולם.

 

אלא שבהיותה של הדמות משל היא מעבירה את הסיפור ההיסטורי אל המרחב המיתי והופכת את הדרמה למשל אוניברסאלי. על כן, "היטלר" בהצגה אינו אלא מסכה. זו מגלמת את הרוע הקיצוני ביותר שניתן להעלות על הדעת. רוע במובן המיתולוגי. הוא משדר אימה וזעם, אבל בעת ובעונה אחת הוא גם דמות בעלת הרגלים אנושיים פשוטים ומובנים לכל. אוהב מתוקים מתאבל על אהובתו משכבר הימים וכיוצא באלה הרגלים אנושיים. הוא משקף את פוטנציאל הרוע האנושי הקיים בהיחבא אצל בני אדם בכלל. רוע זה עלול להתפרץ ולהרוס עולם. על כן, בדמות זו מגולמת האזהרה הכוללת להתמודדות עם הרוע, להבסתו ולתיקון עולם.
(א.א.)

קישור קבוע

אנו מביאים כאן בקטעים את המאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 2

 

הספק והאמון (2)

 

השהיית הספק ויצירת האמון

 

אור אולם יורד. אור במה עולה. בין אור לאור מתעוררת הציפייה לשינוי. זהו הרגע שבו הצופה מכוון את עצמו לקראת החוויה המזומנת לו בתחום האירוע האמנותי. אומרים שזהו רגע קסום, שמכאן והלאה הכול יכול לקרות. יודעים שלא הכול יקרה, אבל משתוקקים לפחות להגשמת משאלה או לגילוי חדש. ברגע זה הצופה נוטה לדחות את הספק באשר לאמיתות הדברים שיוצגו לפניו על הבמה, ושואף ליצור אמון בהם. השהיית הספק ויצירת האמון הם מושגי יסוד בהבנת מערכת היחסים שבין יוצר לקהל בתחום האירוע האמנותי. הצופה יודע כי מה שמוצג לפניו על הבמה הוא יצירה פנטסטית, או נכון יותר: יצירה שהיא תרכובת מתוך מציאות ופנטזיה. הדברים שאומר ועושה היוצר על הבמה או מעל למסך, מבוססים על חומרים שמקורם במציאות. חיבור הדברים בתחום האירוע יוצר משמעות חדשה. בדרך כלל, הבגד שלובש השחקן על הבמה, המלל שבפיו, התפאורה והתאורה שבתוכם הוא נע וכו', כל אלה הוכנו לפני האירוע. הם מצויים בתוך מרקם יצירתי שבו אמת ושקר, מציאות ופנטזיה, משולבים במכלול אחד, בעל תקפות פנימית משלו. זו מחייבת, לפחות את היוצר, להגדיר את ההתרחשות בתחום האירוע האמנותי כאמת בימתית. גם הצופה יכול לבחור באמונה כי מה שמתרחש בתחום הבמה הוא אמת נכונה למקומה ולזמנה. יתרה מזאת, אמת זו עשויה להיות תקפה לא רק בתחום הפיזי של האירוע האמנותי, כשהצופה שוהה בו בגופו ותופס אותו בחושיו, אלא גם בתודעתו המתייחסת לאירוע לפני ואחרי שהיה בו. אמונתו זו של הצופה עשויה להביאו להסקת מסקנות, לא רק באשר לאירוע עצמו, אלא גם באשר לחייו שלו, שמחוץ לתחום האירוע האמנותי. למשל, הצופה יכול להחליט כי "ההצגה הזאת שינתה את חיי!"

 

צופה שנכנס לתחום האירוע האמנותי ובוחר להשהות ספק וליצור אמון, מקשר את החיזיון הבימתי לידע האישי הכולל שלו, שמקורו במציאות שמחוץ לתחום האירוע...

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

41. פינחס: במדבר כ"ה 10 - ל' 1

"וידבר יהוה אל-משה לאמר. פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי בתוכם ולא-כיליתי את-בני-ישראל בקנאתי"

(במדבר כ"ה 10 – 11).

 

תקציר הפרק הקודם: העם "זונה" אל בנות מואב, כלומר משתתף בפולחני בעל-פעור אל הפריון הכנעני. את האל הזה משרתות הקדשות, הנערות שהקדישו את עצמן לאל. גברים באים אליהן לקבל שירותי מין, גם גברים עבריים, ואת האתנן הן מעבירות למקדש. מכאן גם כינוין "קדשות". האל מתייחס לפעילות זו כהזדהות עם הפולחן המואבי. אלוהים כועס. משה כועס. משה מצווה להרוג כל מי שמבצע את פולחן בעל-פעור. הכתוב מתייחס לנרצחים כאל קורבנות מגפה...

 

בנות צלופחד משבט המנשה: מחלה, נֹעה, חָגלה, מילכּה ותִרצה, באות אל משה בטענת ירושה (במדבר כ"ז 1-11). אביהן מת, ועל פי הדין אין הבנות זכאיות לרשת את נחלת אביהן. משה מתקן שיוכלו לרשת את הנחלה. עד כאן הקידמה. מאוחר יותר באים בני המנשה וטוענים כי אם יינשאו הבנות לבני שבט אחר, תועבר נחלתם לבני אותו שבט (במדבר ל"ו 1-13). כי הירושה הולכת אחרי הבעל, ובנות צלופחד תלכנה אחרי בעליהן, ואז רכושן יהפוך לרכוש הבעלים ויירשם לזכות בני שבטים אחרים. משה מצווה שבנות צלופחד יינשאו לבני שבטן בלבד, ואכן הן מתחתנות עם בני הדודים שלהן. לדעת רבא (בבא בתרא ק"כ א'), תקנות אלו היו תקפות רק לדור שלפני כיבוש הארץ.

 

בילקוט שמעוני נאמר: "בנות צלופחד חכמניות היו, דרשניות היו, צדקניות היו. חכמניות היו שלפי שעה דברו (בהקשר למה שקרה באותה שעה). מלמד שאותו היום היה משה יושב ודורש בפרשת יבמין (יבום). אמרו לו (הבנות): אם כבן אנו, נירש כבן, ואם לאו – תתייבם אמנו. מיד 'ויקרב משה את משפטן' (במדבר כ"ז 5). דרשניות היו, היו דורשות אומרות, אילו היה לנו בן ולא דברנו. צדקניות היו, שלא נישאו אלא להגון להם (ילקוט שמעוני, פרשת פנחס, רמז תשעג ד"ה: ותעמודנה לפני משה).

 

ותקרבנה בנות צלופחד: כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מתחלקת לשבטים אבל לא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל הקב"ה אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר: נותן לחם לכל בשר, נותן לבהמה לחמה, ואומר טוב ה' לכל. בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה: מגיד הכתוב שכשם שצלופחד היה בכור, כך היו כולן בכורות, וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי" (ילקוט שמעוני, שם, ד"ה: ותקרבנה בנות צלופחד).

קישור קבוע

וּכְבָר אֵין לְהַכִּיר

אֶת הָעִיר עַל אוֹרוֹתֶיהָ

מֶלְצָרִית מֻכַּת רָזוֹן

גָּוֶן עוֹרָהּ הַחוֹלָנִי

כְּשֶׁל מְנוֹרַת נֵאוֹן

שֶׁכָּל קְסָמֶיהָ הַטּוֹבִים

נוֹעֲדוּ רַק לְהַשְׁחִית

שֶׁכָּל יַהֲלוֹמֶיהָ

הֵם בְּעֶצֶם רַק זְכוּכִית.

 

הִיא תִּרְקוד כָּל הַלַּיְלָה

בְּמוֹעֲדוֹנֵי זָרִים

וְעִם בּוקֶר, בְּהַאנְג אוֹבֶר

עֵת תִּפְשׁוט הָאֵיבָרִים

תִּתְיַשֵּׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן

וְתִכְתּוב שִׁירַת גְּבָרִים.

קישור קבוע

(פרק מתוך ספר אוטוביוגרפי העומד לצאת לאור.

השחקנית בקי סוזין-פריישטדט היא אלמנתו של במאי הסרטים פיטר פריישטדט ז"ל.

בשנת 1965 הגיע פיטר, במאי צ'כי-יהודי, לישראל לביים הצגה בתיאטרון "האוהל". שם פגש פיטר בבקי, אז שחקנית בתיאטרון. סיפור אהבתם של השניים היה הגורם לכך שפיטר ערק מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית וביקש מקלט בישראל)

 

פיטר לא הספיק לגלות לי מהו הסוד מפראג.

בשנים האחרונות החל פיטר לצייר. היה קם בכל בוקר בשעה שש ולאחר שסיים לקרוא את העיתון ולאכול את ארוחת הבוקר הקבועה שלו, ישב מול הכן. כך במשך שעות. במין התמכרות מהנה היה קונה בדים וצבעים אצל "אדלר" שבכיכר האופרה ומשנכנס הביתה הייתה על פניו ארשת של ילד שמצא מטמון. כך הפך הסלון שבדירתנו שברחוב זלוטופולסקי 19, לאטליה.

 

בכל הציורים בלטו הצבעים הבהירים-עזים; צהוב, אדום, תכלת, ירוק. חגיגה של אופטימיות.

קצב העישון שלו הלך וגבר. בהפסקות, בפעם ראשונה, ניגש לספריה מוציא את אלבום משפחתו מתבונן בו תמונה אחר תמונה.

 

"כאן אני עם אחי רוכב על סוס,

וכאן אבא משחק שחמט עם סבא,

ופה אימא מחבקת אותי ליד עצי התות שבחצר הטירה.

והנה תראי, אני על המגלשה בכל-בו של סבא".

הלכתי למטבח והבאתי לו קפה קר עם גלידה.

"בואי תראי, זהו דוד פריץ, האיש הכי מצחיק בעולם שאשתו ההונגרייה זיינה אותו למוות..."

זה היה פתאומי.

 

הצרידות בדיבורו הופיעה בשבת בבוקר והחניקה את קולו עד שהתקשה להוציא מילה.

התקפי השיעול הופיעו שוב ושוב גם בימים הבאים. החשדות המפחידים החלו להתרוצץ במוחי.

 

"פיטר, אנחנו הולכים לד"ר שצברג מוקדם בבוקר".

הוא הנהן בראשו ובתנועה ביטול אמר "עזבי אותי מהרופאים, עדיף לא להגיע אליהם, אתה יודע איך אתה נכנס ולעולם אינך יודע עם מה אתה יוצא".

כעבור שבוע, בעת שמיינתי את הכביסה ראיתי את הממחטה שלו. היא הייתה מוכתמת בדם. בדקתי אותה מכל הצדדים. לא הייתי בטוחה. "אלוהים לא, רק לא זה". נעלתי את דלת האמבטיה ולא הרפיתי מהממחטה. זה זה. לא משהו אחר.

"פיטר, אנחנו נוסעים לחדר מיון. עכשיו. המונית תחכה לנו בעוד חמש דקות". תחושת ייאוש החלה מכרסמת בנפשי. הוא הביט בי כאילו הבין וביקש לדחות את רוע הגזרה, "מה את רוצה מהחיים שלי"...

 

יומיים מורטי עצבים עברו עלי ועל אורי בהמתנה לתוצאות הבדיקות באיכילוב. התכוננתי לרע מכל. ניסיתי להעמיד פנים בפני פיטר שהכול ענין זמני אבל הנפש כבר החלה לעכל, להתאבל.

הרופא נמנע מלהישיר מבט אלי. הוא הראה לי את צילום הרנטגן "תחסכי לו את הסבל" אמר ולא הוסיף.

אלוהים, קח אותי במקומו. לאיש הזה מגיע פטור.

חברי הרב קליין שהגיע לבית החולים החל בקריאת תהילים. "חשוב שתאמין בביאת המשיח. אתה צריך להאמין", אמר לפיטר.

"בטח שאני מאמין. אני מאמין שהוא יגיע דקה אחרי שאני כבר לא אהיה כאן".

 

בינואר 2000 פיטר כבר היה בתל-השומר בהוספיס.

אורי נסע הביתה לנוח משעות של חוסר שינה.

טיילנו בגינה. ערוגות הוורדים עוררו בו השתאות והחיוך האיר את עיניו.

הוא חזר על מילים שכבר אמר פעמים: "אם אלוהים קיים הוא נמצא בוורדים ובספרים".

החזקתי בידי טייפ קטן ובו שיר הנושא מתוך הסרט "קזבלנקה": ""As Time goes by. הסרט הזה היה מקור השראה בחייו של פיטר. מגע השמש החורפית ומראה הפרחים נעם לו. הוא ביקש שנישאר בחוץ עוד קצת. אבל הצינה גרמה לי להחזיק בידו ולהוביל אותו על  כיסא הגלגלים מסביב לביתן אל תוך חדרו. העליתי אותו לאט על המיטה. קודם הרגלים והידיים ובתנועה זהירה ואיטית את הראש. הוא נענע בראשו לקצב השיר. בתנועה איטית הורדתי את חולצתי ונשארתי עם המחוך השחור שכה אהב. הנחתי את ידו על שדי  ואז רקדתי לפי קצב השיר: "You must remember this, A kiss is just a kiss" . "יש לך עור של נער, פיטר". הוצאתי מהתיק יומן שבו ייבשתי והדבקתי את כל הוורדים שנתן לי במהלך השנים. ליד כל ורד רשמתי את תיאור האירוע והתאריך. דפדפתי דף ועוד דף אבל עיניו נעצמו ונפתחו לסירוגין. פתאום בלחש הוא ביקש "עוד". החיוך הממזרי עוד ניבט מעיניו. אותו חיוך צ'כי שכבש אותי בפגישתנו הראשונה. דמעות החלו לזלוג על פניו. הרמתי את ראשו והצמדתי אותו אל חזי. "אימא שלך שומרת עליך, היא כאן בחדר, אני מרגישה אותה ". הוא מלמל משהו. קירבתי אליו את ראשי.

 

הוא לחש:

"שימי את ידך על מצחי".

"פראג, פראג...

המשפט, המשפט, בית סוהר...

"פיטר, אתה עייף, מטושטש. תנוח".

"הילדה, לא נותנים לי לראות את הילדה",

"מי?"

"הנאצים. תשמרי על הילדה, היא מחכה לי על הגשר".

"הגשר?"

"גשר קרל".

"אני אשמור על אורי ורחלי.

"לא, ילדה, פראג, גשר..."

איזו ילדה, איפה בפראג?

"אירנה".

"פיטר,  אירנה מה?"

"דבר, דבר, אירנה מה?"

"אירנה דולי...."

 

כל השנים, כל הטלפונים לפראג, כל הנסיעות לאוסטריה לבד...הכול קיבל פתאום משמעות.

"הילדה שלך מחכה על הגשר?"

למה הוא לא דיבר כל השנים? למה, אמרתי לעצמי.

"מה עוד פיטר? דבר, דבר..."

"הבת שלי, פראג. 40 שנה".

הראש שלו נשמט בכבדות.

"פיטר, קח נשימה עמוקה, עוד לא סיימנו".

עמדתי המומה.

האחות בדקה את הדופק.

"אלוהים, חכה לנו".

היא הביטה בי והשפילה את עיניה, "צריך לנתק".

"לא! לא, לא. צריך לחבר."

"לא הספקתי לקרוא לו את השיר שאהב".

חיבקתי את ראשו אל תוך גופי.

מוסיקת As Time Goes By, גוועה לאיטה.

 

ביקשתי מהאחות שתשאיר אותנו לבד. פתחתי את ספר השירים של המשורר וו. אודן אותו אהב פיטר והנחתי אותו על חזהו.

חיבקתי את גופו החם חיבוק אחרון, חיבקתי, לא רציתי להרפות.

"קראתי לך, אמרה האחות "לא שמעת?"

"אני ממתינה עוד כמה דקות, אולי כל זה הוא סרט שפיטר ביים".

 

האחות הניחה את ידה על כתפי והוציאה אותי מהחדר.

היא לקחה אותי לחדרה והגישה לי כוס מים. "יש כאן פתק שהוא ביקש למסור לך".

פתחתי את הפתק וראיתי את כתב ידו שהיה כבר סדוק;

Born on 13.1.1931

Deid on 13.1.2000

 

(בקי פריישטדט)

קישור קבוע

אני כמו אנשים

שמתייסרים

בייסורים קשים

הגַב מתקמט

האחות הגדולה

נושֶפת בָּעורף

ואין ארוּכָה.

אני הולכת לאורֵךְ

מסדרון

מעילי בידִי

וגופי העֵירום

מעוצָב כפי שמעוצב

גוף אישה.

זה זמן רַב

שאיני שואלת

לָמָה

רק בֶּכי ודמעות.

מרירות בַּאוויר

מתי אלךְ בַּמשעול

האמצעי והשמים

יהיו שקופים וגם

כחולים?

המדרגות היורדות

במעֲלה העקרבים,

המדרגות העולות

בדֶרך לָרופא,

ההצגה,

החיים האַיִן.

 

(בילי לרנר, משוררת)

קישור קבוע

הַיָּם הַזֶּה מַחְנִיף לְגַלָּיו

כְּמוֹ עֵץ הַסֶּקוֹיָה לַגִּיל הַמֻּפְלָג.

הָאופֶק חֲשׁוּף זֶרַע

שׁוֹלֵחַ בִּי יָד בִּמְרוּצָתִי

בֵּין קַשְׂקַשֵּׂי הָאִצְטְרֻבָּלִים,

פּוֹצֵעַ קַו עַד אֶת כַּפּוֹת עֶרְגָּתִי

כָּאן רַגְלַי פּוֹרְחוֹת עַל רוב עִקְבוֹתַי

נֵר הַלַּיְלָה אֲנִי לא יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ

כֵּיצַד מַהֲלָכִים עַל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם.

 

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

בְּכּורַח הַנְּסִבּוֹת

אֲנִי חוֹזֵר בִּי

כְּמוֹ גַּל חַמָּנִיּוֹת

רָץ מִיָּד

לְכַוּוּן הַמִּזְרָח.

 

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")

קישור קבוע

המושג "עשה לך רב" מופיע בגמרא פעמיים, בפרק ראשון של "אבות": משנת ר' יהושע בן פרחיה, ואח"כ משנת רבן גמליאל, בסוף הפרק).

"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות" 

(מסכת אבות, פרק א' משנה ו').

הרמב"ם בפירושו למשנה: "הלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר".

המאירי: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב... כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

רבנו יונה: "שאפילו אתה יודע כמותו, עשה אותו רב עליך, מפני שהאדם זוכר מה שלמד מרבו יותר ממה שאדם לומד מעצמו".

רבי עובדיה מברטנורא כותב בפירושו למשנה: "...ואני שמעתי: עשה לך רב - שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר".

אבות דרבי נתן: "עשה לך רב כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא, משנה, מדרש, הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במדרש - סוף שיאמר לו בהלכות; טעם שהניח לו בהלכות - סוף שיאמר לו באגדה; נמצא האדם ההוא יושב לו במקומו ומלא וברכה. היה רבי מאיר אומר: 'הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהייתה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חִטים, ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ובמקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שהוא לומד משניים או שלשה, דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין, אחד זרע שעורים, ואחד נטע זיתים, ואחד אילנות - ונמצא האדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה".

"רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק..."

(מסכת אבות, משנה ט"ז).

הרב שי פירון: "ממשנתנו אנו יכולים ללמוד הנהגה עקרונית: אנו צריכים שתהיה לנו דמות שאליה אנחנו רגילים לפנות, דמות שאנחנו מזדהים עמה ומרגישים שייכים לעולמה. עלינו לעשות לנו רב שיוכל לייעץ לנו בנושאים אישיים, ידע לשמוע ללבנו, יבין לרגשותינו ויעזור לנו בזמנים הקשים".

רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, הורה לכל חסידיו, אנשים, נשים, ואפילו ילדים, שימנו לעצמם רב עמו יתייעצו. הוא אף הוסיף מימד נוסף לכך: בנוסף לתפקידו כ"יועץ", הרב משמש גם כ"שוטר", כלומר, על האדם לעמוד מזמן לזמן אצל הרב ל"מבחן" בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה'. באופן זה, טען, ירגיש מחויב יותר להיטיב את דרכיו. מכך שההוראה "עשה לך רב" מופיעה פעמיים בפרקי אבות בהקשרים שונים, פעם אחת נכתב עשה לך רב והסתלק מן הספק, ובפעם אחרת עשה לך רב וקנה לך חבר. רב אחד שתפקידו לפסוק ולהסיר את הספק, ורב אחר שתפקידו להיות חבר וידיד.

 

בכל מקרה, יש להניח כי העושה לו רב, בוחר ברב המתאים לו. בבחינת: מה שרצית לשמוע מהרב – שמעת, ומה שלא רצית – לא תשמע, אפילו עשרה רבנים יורו לך הלכה. אם עשית לך רב אחד מסוים, הדבר מלמד עליך יותר מאשר הוא מלמד על הרב.

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.


טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
מוצ"ש, 14.7.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 27.7.2012, בשעה 14:00

 (לקבלת התוכנייה)

--------------

 

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 13.7.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

נפתחת קבוצת תיאטרון למבוגרים
בהנחייתם של אבי גיבסון בר-אל (במאי, שחקן ומנהל אמנותי)
ורינת מוסקונה (יוצרת ומנחת קבוצות תיאטרון)
הקבוצה תיפתח ביולי 2012 עד אוקטובר 2012
ותתקיים במרכז תל אביב במסגרת של מפגש שבועי קבוצתי בן שלוש שעות. בכל מפגש יושם דגש רב על פיתוח היצירתיות האישית של כל משתתף והקניית הכלים של עבודת השחקן. יחד ניגע בעולם החוויה הרגשי והחושי המצוי בתוכנו באמצעות ההיכרות עם השחקן שבנו. בין הנושאים שיועברו:
עבודה על הגשת טקסט, מונולוגים/דיאלוגים, עבודה פיזית/תיאטרון בתנועה, עבודה מתוך חומרים אישיים, שיטת אוריין-המעגל הפתוח,

עבודה על פרויקט אמנותי משותף שמיועד להיות מוצג מול קהל
- מספר המקומות מוגבל - לפרטים נוספים – 050-795-4582

 

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

יום ב', 30.7.2012‏, בשעה 20:30‏‏,  יום ה', 30.8.2012, בשעה 20:30

ההצגות מתקיימות אחת לחודש באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר!

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

http://www.youtube.com/watch?v=wsrNs2mkx38

 

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה  מתלתליה.

עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 28.7.2012‏, בשעה 21:00, בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 

http://www.youtube.com/watch?v=VueRHEoh8h8

 

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. בין צחוק לבכי, לונה פארק של רגשות, כמו שרק אישה בהריון חווה מרגע יצירת חיים חדשים ועד לרגעי השיא של הלידה.

12.7.12, חמישי בשעה 21:00.  8.8.12, בשעה 20:30.

תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704.

פורנו

- בכורה ישראלית. מפגש בין גבר לאישה, מוכר ולקוחה בחנות לאביזרי מין, מקום יצרי וחייתי, החושף עולם קר המשקף את הבדידות בחיינו.

מאת פטר טוריני. תרגום שמעון לוי. בימוי אור נדב. ייעוץ תיאטרוני רוני פיסקר. ייעוץ אומנותי ועיצוב תאורה עופר לכיש. עיצוב חלל איריס מועלם. עיצוב תלבושות וסטיילינג מעיין הוד ועדי רוטהולץ. כוריאוגרפיה פול דרי. שחקנים איציק גרבר, מעיין נסטל, עופר פלדמן, מילי רביד

14/7, מוצ"ש, 21:00. תיאטרון תמונע, רח' שונצינו 8 תל אביב. טל': 03-5611211

מחיר כרטיס 60 שח (מחיר מיוחד לחברי תיאטרון החדר 45 שח במסירת קוד 117 בהזמנה בטלפון).

 

IV
כן או IV לא! 

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. ישראל היא מעצמת "פרו ורבו".

אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית.

ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מה המחיר של להיות אימא בכל מחיר?

מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן

מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה

יעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

בהפקת המרכז לתיאטרון של עכו

יום ג', 17.7, בשעה 19:30.  יום ד', 18.7, בשעה 19:00.

אולם הסטודיו בעכו. לחברי משפחת החדר כרטיס ב-10 ₪

המרכז לתיאטרון של עכו, 04-9914222, ויצמן 1, העיר העתיקה – עכו.

במתחם התחנה בתל אביב, פסטיבל "לצאת מהקרון", יום שישי ושבת 3-4 באוגוסט.

לרוחב

כתב עת מקוון חדש: (כאן)

 

הכמיהה למימוש עצמי

ספרה החדש של בלהה בלום, יצא לאור בהוצאת "כרמל".

עיון מחודש בדרמה המודרנית. הספר מציע קריאה חדשנית של יצירות דרמטיות חשובות על רקע ההגות המודרנית. הוא דן במחזותיהם של הנריק איבסן, אנטון צ'כוב, ברטולט ברכט, טנסי וויליאמס, פדריקו גרסיה לורקה, סמואל בקט ואחרים, כמשקפים את מאבקי היחיד אל מול החברה לנוכח עיקרי החשיבה המודרנית.

 

"בגלל"

הוא שמה של חבורה ספרותית חדשה שנוסדה בעקבות מפגש בין כמה כותבים בעלי חזון משותף באשר לדמותה של השירה העברית, ושמה לה למטרה, בין היתר, לעורר מחדש את המודעות לתרומתו האמנותית של המרכיב הצורני לשירה העברית - זאת לצד קיומה של שירה לא צורנית.

במסגרת פעילות החבורה הספרותית אנו מתכוונים להוציא לאור כתב עת מקוון הנושא את אותו שם (בגלל), אשר יופץ בחינם לתיבות הדוא"ל של המנויים על כתב העת. גיליון מס' 1 של כתב העת צפוי לראות אור ב-14 ביולי, 2012.

ניתן להצטרף לרשימת התפוצה, כמו גם להתעדכן על פעילותה השוטפת של החבורה באתר הבית שלנו: http://www.biglal.info

אנו פתוחים לקבלת חומרים כתובים מיוצרים צעירים וותיקים לכתובת הדוא"ל שלנו:

biglal.poetry@gmail .com

נשמח לראותכם בין קוראינו. בברכה, מערכת בִּגְלַל

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

כשהמוסיקה מוחקת את המסר
(חגי חיטרון, הארץ) צליל לא מכוון. ספר חדש של עודד אסף שהוא משל ליצירה בכל תחום: מהו גבול החופש היצירתי שעל היוצר ליטול כשהוא מפרש טקסט.

"הקוראים מתבקשים לחשוב מתי שיר יוצא נשכר מההלחנה, ומתי לעומת זאת, מנגינה מוצלחת כשלעצמה משמשת מלכודת דבש; מתיקותה של מנגינה יפה עלולה לטשטש את העובדה שהיא פוגעת בטקסט, מתעלמת מתכניו, עד כדי סירוסו...

...על 'עטור מצחך' אגיד רק שככל שעוברות שנים, אני מעריך יותר את שירתו של אברהם חלפי ושיוני רכטר הצליח מאוד בהלחנת המלים של חלפי, לא כפה עליהן סטנדרטים וקלישאות, מפני שבמקורו ובמהותו הוא לא סתם מלחין של מוסיקה פופולארית..."






















רוצה להפגין? בבקשה

אבל,
אסור להניף שלטים בגנות המדינה.

מארגני ההפגנה יהיו אחראים לכל נזק שעלול להיגרם בגין ההפגנה (באר שבע).

אסור להציב אוהל מחאה אם לא נמסר למשטרה:

מטרת הקמת האוהל, גודלו, מיקומו, ופרק הזמן שרוצים להעמיד אותו.

כמו כן, נדרש להוציא רישיון עסק, אישור משטרה, אישור מכבי האש.

על מנת לקבל את אישור המשטרה:

נדרש לקבל אישור מהנדס בטיחות,

אישור בודק חשמל ואישור מד"א,

התחייבות על הצבת שומר במתחם.

על מנת לקבל אישור משירותי הכבאות וההצלה:

נדרש להוכיח שהאוהל עומד בדרישות תקן מס' 5093 של מכון התקנים הישראלי, שכותרתו – "דליקות של וילונות לשימוש מוסדי או ציבורי". ועוד פרט קטן:

עיריית תל אביב אסרה להכניס לאוהל פינות ישיבה או לינה (תל אביב).

-------------- -------------- --------------

מוסר וביטחון

"הציבור הישראלי יזדהה הרבה יותר עם מסרים שעוסקים בביטחון שלו 

ויזדהה פחות עם מסרים שמתמקדים במוסריות שלו" (העוקץ).

-------------- -------------- --------------

ועדת לוי

קבעה השבוע שהשטחים שמעבר לקו הירוק אינם שטחים כבושים (העוקץ).





















-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לומר. דימוקרטיה"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il