באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 3

הספק והאמון (3)

על הבמה ניצב שחקן שממלא תפקיד. הוא מגלם דמות, או ליתר דיוק: בתוך השחקן הזה מתקיימת גם הדמות הבימתית שהוא מציג. בתוך המרחב האישיותי המסוים שהוא השחקן א', נמצאים תווי ההתנהגות המכונסים תחת שם הקוד דמות. נניח שאנו צופים בהצגת המחזה המלט מאת ויליאם שייקספיר, ועל הבמה מופיעה הדמות המלט. למיטב ידיעתנו, המלט במחזה הוא דמות שנוצרה בתהליך הפקת היצירה, היא איננה קיימת במציאות, וספק אם הייתה קיימת בעבר. אפילו אם הייתה קיימת בעבר במציאות האישיות המסוימת ששמה המלט, או אפילו אם ברגע זה קיימת במציאות אישיות זו, אין היא מופיעה על הבמה, אלא נוצרת על ידי השחקן א'. אם חי במציאות אדם ששמו המלט, והוא מופיע על הבמה בתפקיד המלט, הרי שמרגע היכנסו אל תחום הבמה, ועד ליציאתו ממנה, הוא מוגדר שם כדמותו של המלט על הבמה.

בדרך כלל, במהלך הצגת המחזה המלט אנו בוחרים להאמין שהשחקן על הבמה הוא המלט, ולא השחקן א'. אם בדברנו על ההצגה, אנו אומרים כי המלט מתלבט בין "להיות או לא להיות" כדבריו, ואופליה, לדבריה, אוהבת את המלט, פירוש הדבר שברגע זה אנו עוסקים בדמויות המלט ואופליה, כאילו כל אחת מהן קיימת כאישיות חיה, לא רק בתחום האירוע האמנותי, ולא רק כמשל למציאות, אלא גם כאפשרות, דמיונית ככל שתהיה, של קיום פיזי במציאות. אנו יכולים לומר כי השחקן א' מציג את המלט או מגלם את דמותו, והשחקנית ב' מציגה את דמותה של אופליה. בהיותנו בתחום האירוע האמנותי אנו יכולים להגדיר את היוצר על הבמה כשחקן או כדמות. לרגע אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע המלט, וברגע אחר אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע השחקן א'...