הבמאי-שחקן והמנהל האמנותי, אבי גיבסון בר-אל מדבר על לימודיו בתיאטרון החדר: "יש כאן משהו שלא קיים בשום מקום אחר". בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

מעטים האנשים בימינו שיש להם את האומץ והעוז כמוך להגיד דברי אמת בצורה כל כך אומנותית. זו  הייתה חוויה משחקית, אומנותית, וכל כך אמיתית, כמה אמת אפשר להוציא דרך סמל, ועד כמה, אם נעמיק לחשוב מעבר לאדם עצמו, נבין שהיטלר כמושג קיים בכל אחד מאיתנו.

היטלר הסמל: הרצון לשליטה, לכיבוש, להיות גזע עליון , טוב יותר מהשכן שלי על חשבונו, להיות מסומם מתאוות השלטון וההישגיות. אלה ערכים שעדיין עד כמה שנרצה לעצום עיניים ולומר: זה לא אני, מובילים אותנו כחברה היום.

ואתה באמנות הצלחת לעורר את זה, ולכן מן הסתם אתה מקבל ביקורות לכאן ולכאן וזה סימן גדול שזאת הצגה גדולה, שמעלה שאלות בתוכנו, קונפליקטים, קשיים, עבודה פנימית.

אמיר, תודה שזכיתי למורה כמוך

באהבה גדולה,

מאיה הובני

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 3

הספק והאמון (3)

על הבמה ניצב שחקן שממלא תפקיד. הוא מגלם דמות, או ליתר דיוק: בתוך השחקן הזה מתקיימת גם הדמות הבימתית שהוא מציג. בתוך המרחב האישיותי המסוים שהוא השחקן א', נמצאים תווי ההתנהגות המכונסים תחת שם הקוד דמות. נניח שאנו צופים בהצגת המחזה המלט מאת ויליאם שייקספיר, ועל הבמה מופיעה הדמות המלט. למיטב ידיעתנו, המלט במחזה הוא דמות שנוצרה בתהליך הפקת היצירה, היא איננה קיימת במציאות, וספק אם הייתה קיימת בעבר. אפילו אם הייתה קיימת בעבר במציאות האישיות המסוימת ששמה המלט, או אפילו אם ברגע זה קיימת במציאות אישיות זו, אין היא מופיעה על הבמה, אלא נוצרת על ידי השחקן א'. אם חי במציאות אדם ששמו המלט, והוא מופיע על הבמה בתפקיד המלט, הרי שמרגע היכנסו אל תחום הבמה, ועד ליציאתו ממנה, הוא מוגדר שם כדמותו של המלט על הבמה.

בדרך כלל, במהלך הצגת המחזה המלט אנו בוחרים להאמין שהשחקן על הבמה הוא המלט, ולא השחקן א'. אם בדברנו על ההצגה, אנו אומרים כי המלט מתלבט בין "להיות או לא להיות" כדבריו, ואופליה, לדבריה, אוהבת את המלט, פירוש הדבר שברגע זה אנו עוסקים בדמויות המלט ואופליה, כאילו כל אחת מהן קיימת כאישיות חיה, לא רק בתחום האירוע האמנותי, ולא רק כמשל למציאות, אלא גם כאפשרות, דמיונית ככל שתהיה, של קיום פיזי במציאות. אנו יכולים לומר כי השחקן א' מציג את המלט או מגלם את דמותו, והשחקנית ב' מציגה את דמותה של אופליה. בהיותנו בתחום האירוע האמנותי אנו יכולים להגדיר את היוצר על הבמה כשחקן או כדמות. לרגע אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע המלט, וברגע אחר אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע השחקן א'...

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

(מטות-מסעי)

42. מטות: במדבר ל' 2 - ל"ב

"וידבר משה אל-ראשי המטות לבני ישראל לאמֹר, זה הדבר אשר ציווה יהוה"

(במדבר ל' 2)

דיני נדרים (במדבר ל' 2-17): עיקרו של דבר, שאדם חייב לקיים את נדריו. אבל אישה שהיא בת לאביה, או אשת איש, אינה נמצאת ברשות עצמה, אלא ברשות אביה או בעלה. על כן, קיום הנדרים או הפרתם תלויים בהם ולא באשה. עד כאן הקידמה. על כך עוד נאמר רבות.

המלחמה במִדְיָן: ככל הנראה מדין קוסמת לעברים. הם נמשכים אל נשותיהם, תרבותם ואורחות חייהם. מדין היא למשה כמו סדין צבעוני לעיני הפר בזירה, כמו אות אזעקה לגנרל החרד. לא מכבר, בפרשת בלק (במדבר כ"ב 4-7): מדין הייתה שותפה לבלק בן-צפור מלך מואב, במזימה המשותפת לקלל את ישראל. כזכור, הם טרחו לשכור את הנביא הידוע בלעם בן-בעור, שהוזמן לקלל ונמצא מברך. וכן בפרשת זמרי בן-סלוא השמעוני שלקח לו מדיינית לאישה (במדבר כ"ה 16-18). המדיינים הם עובדי בעל-פעור אל הפריון, ופירושו של דבר הרבה מין, המכונה בשפת המקרא זימה. מאז משה ועד היום, בכל דור ובכל אתר, כל מה שיש בו לפחות מראית-עין של תאווה, מעורר זעם בקרב קנאי דתות למיניהם. משה רואה לעצמו כמשימה קדושה ואחרונה בחייו, להשמיד את המדיינים (במדבר ל"א 2). הוא אוסף שנים-עשר אלף איש יוצאי צבא, אלף לכל שבט, מפקיד בראשם את פינחס בן-אלעזר הכהן, ואלה יוצאים למלחמה על מדין. הם הורגים את כל הזכרים, ו"את-אֱוִי, ואת-רקם, ואת-צור, ואת-חור, ואת-רבע, חמשת מלכי מדין. ואת בלעם בן-בעור הרגו בחרב": (שם, ל"א 8). משה מצווה להרוג גם את כל הנשים הבוגרות, ואת כל הילדים הזכרים. רק הילדות והנערות הבתולות נותרות בחיים. זוהי מלחמת נקם איומה.

בדרך כלל, נצטוו בני ישראל להרוג את הזכרים ולהותיר בחיים את הנשים, הטף והבהמה. לא כאן (דברים כ' 14). לאחר מכן בא פירוט של השלל: "צאן שש-מאות אלף ושבעים אלף וחמשת-אלפים. ובקר שנים ושבעים אלף. וחמורים אחד ושישים אלף. ונפש אדם מן-הנשים אשר לא-ידעו משכב זכר, כל נפש, שנים ושלושים אלף" (במדבר ל"א 32-35) וכן הלאה. לאחר מכן חלוקת השלל והמס שהועלה לבני לוי ולמקדש. הם בודקים ומוצאים כי מבין אלו שיצאו למלחמה, לא נהרג איש. כוחותינו חזרו בשלום לבסיסם, לאחר שביצעו רצח-עם במלחמה שהוכרזה כמלחמת-דת קדושה.

43. מסעי: במדבר ל"ג - ל"ו

"אלה מסעי בני-ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד-משה ואהרן"

(במדבר ל"ג 1-49).

כאן נמצאת הרשימה המלאה של תכנית המסע במדבר ארבעים שנה, מרעמסס במצרים ועד אבל-השיטים בערבות מואב. בסך הכול ארבעים ושתיים תחנות מסע.

משה מדבר בשם האל ומצווה על כיבוש הארץ: "והורשתם את-הארץ וישבתם-בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (שם: ל"ג 53). פסוק הבנוי על משחק מילים מעורפל. השורש ירש הוראתו גם ירושה וגם גירוש. האופן שבו כל אחד מאיתנו מפרש את הפסוק מלמד על השקפת העולם שלו, לשבט או לחסד. למה, אם כן, התכוון משה באומרו "והורשתם את-הארץ"? האם התכוון לרשת את הארץ כירושה, ולהשאיר את יושבי הארץ במקומם, או לגרש אותם ממנה? ואולי ירושה מטבעה מחייבת גירוש של הזולת ממנה? לא במקרה כוונת הפסוק מעורפלת. משה מניח ליורשיו להתלבט בשאלה זו. שאלה זו עמדה גם בפני הציונות, בבואה ליישב יהודים בארץ-ישראל-פלשתינה. להלכה הציונות ההרצליאנית ביקשה לממש דו-קיום בשלום עם יושבי הארץ הפלשתינאים. למעשה היא נטתה להתעלם מהיושבים בה. נימוקו של הרצל וטעותו הגדולה היתה שהוא ראה בארץ-ישראל "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ". אמירה זו מיוחסת להרצל בטעות. למעשה ניסח אותה איש התנועה הציונית ארתור הרצברג. אבל הארץ לא היתה "ללא עם". היא היתה מיושבת, לפחות בחלקה. דילמה זו באה לידי ביטוי חריף ביותר במלחמת העצמאות של מדינת-ישראל: האם לרשת את הארץ במלחמה, ולקיים בתוכה חיים בשלום על בסיס מגילת העצמאות, או לגרש את תושביה הערבים? התשובה שניתנה על ידי המלחמה היתה כדרכן של תשובות אשר רוב המלחמות נותנות: מבולבלת והרת-אסון. בינתיים גורשו ממנה חלק מהפלסטינים שישבו בה, ונוצרה בעיית הפליטים. הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, החיים זה בצד זה בשלום, היה רחוק מהשגתם של רוב הישראלים במלחמת העצמאות של מדינת ישראל. פתרון כזה כלל אינו עולה על דעתו של משה, בעמדו בפני הארץ המובטחת.

שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג. (תהילים ק"ב)

לא בַּתַּיִל,

לא עַל כִּבְלִי חַשְׁמַל,

לָכוּד בְּחֵרוּת מְזֻיֶּפֶת,

וּבְיוֹתֵר מִדַּי שְׁקִידָה.

הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְקוד.

כָּמוֹךְ. לָדַעַת אֶת הַסּוֹד

שֶׁמְּרַעֲנֵן אֶת הַלֵּב,

שֶׁגּוֹרֵם לָאֵפֶר לִהְיוֹת טָעִים כְּמוֹ לֶחֶם.

שֶׁתּאהֲבִי אוֹתִי.

לְהִצָּמֵד אֵלַיִךְ

כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁבָּלָה,

וּלְעוֹלָם לא יֻחְלַף וְיַחְלוף.

פיסול מים שקופים בנהר דמי

חרדה מקיצה מחלון של נובמבר

אין לי צורך בצריך הזה

אני קם לשעון מעורר תוצרת אפריקה

שורט בי טנגו של קרבות עם זאבים

הזאבה צועקת בי צעקה לא מושווית

תפילה לאלוהים חיים

אדוני שפתי יפתח בעוּד או בפסנתר

והשטן ייתן מפתח לקפוץ אל גוב המערה

תרשה לעצמך למות שם כמו כלב

להזות את רקדנית הבטן עד דמעות

מי יציל נפשי מהמיית הפחד מסבלות השער

מיהלומי הזעם, מי ייתן יד מביצת השאול

מי ירד אל חלומי וישקני נקטר אהבה

לפצוע את חלב השד בשן של תער

בבכי תינוק

להתגלגל שוב לידיים

של אימא שלך

המגוללת בתווים שחורים

עטופה כמו דג בשוק השכונתי

מי ימצא קרן רחוב נפשי במעמקי היופי

מי יבכה אחרי מי

הוא הבכי

הפורט פיאנו פורטה באצבעותיך?

בַּד עַל בַּד - כְּמוֹ עָלֶה.

נִּתְלַשׁ וְנִשְׁתַּל מֵחָדָשׁ.

עָנָף, הִסְתַּעַף הִשְׁתָּרַשׁ

וְנָד לְאִילָן שֶׁקָשַׁשׁ בַּאֲמִירָיו.

בַּד עַל בַּד  - עוֹלֶה

קָם, וְנִרְקָם סִפּוּר בַּדִים בְּדָּם.

תֵּאַטְרָאוֹת שֶׁל דְּיוֹקָן בְּלֹא מָסָךְ

עוֹלִים עַל בִּימַת בַּד הַלָּבָן בַּשְּׁתִי

וְגוֹמְלִים עַל פָּנָיו שֶׁל עֵרֶב עֵת

קָם הַדְּיוֹקָן שֶׁבִּצְבֵּץ - מִבַּעַד חוּטֵי הַזְּמַן.

בַּד עַל בַּד – נִרְקָם בִּמְזִמּוֹת וְתַחְרָה

תּוֹפֵר תַּכְרִיכִים לִדְמוּתי הַזָּרָה

שֶׁחֲבְרָה אֵלָי כְּאוֹמֶרֶת "בְּדִיּוּק כָּאן - זֶה דְּיוֹקָן".

נִרְכַּן בַּד עַל כָּן – מוּכָן. מֻבְחָן.

בַּד עַל בַּד - עוֹלֶה כּוֹתֶרֶת

וְדַּף עַד נִּדָּף אֵצֶל רוּחַות הַזְּמַן.

כֶּתֶם קַו נֶחְטָב עַל בַּד אִילָן הַיּוּחֲסִין

כְּצֵל כְּאוֹר נָסִים נִסִּים– מִבַּעַד בַּד.

בַּד אֶל בַּד - מצָעֵף מַבָּט

אֶל תַּכֵי הָרְקָמוֹת עֵת חוּט שָּׁנִי צַח וְאָדֹם

דָּגוּל מֵרְבָבָה נַחַת, וּמַחַט חַד דָּקְרָה נָקְבָה

בַּאֱצְבַּע הַמּוֹרָה שֶׁתָּפְרָה דְּיוֹקָן – מִבַּד.

(© ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית)

ו.  תֵּלֵד אֶת עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ

הִיא אוֹסֶפֶת אֲהָבוֹת מִזְדַּמְּנוֹת נֶגֶד עַכָּבִישׁ שָׁחור זוֹחֵל עַל חָזָהּ

וּמַה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת נֶגֶד עַכָּבִישׁ שָׁחור זוֹחֵל עַל חָזֶה.

הִיא תָּלוק אֶת דָּמָהּ

תֶּאֱסוף עַצְמָהּ

וְתָקִיא

וְאוּלַי תֵּלֵד אֶת עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ

בַּוָּלָד

שֶׁבְּרַחְמָהּ

(מלכה נתנזון, משוררת)

קטע קולי מתוך חידוש ההצגה "מירל'ה אפרת" בביצוע חנה רובינא ושושנה רביד ז"ל. התיאטרון הלאומי "הבימה" 1958, בבימויו של צבי פרידלנד.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו. הוא מאמין כי אז יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
יום שישי, 27.7.2012, בשעה 14:00
מועדים נוספים - בקרוב

 (לקבלת התוכנייה)

--------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 10.8.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

נפתחת קבוצת תיאטרון למבוגרים
בהנחייתם של אבי גיבסון בר-אל (במאי, שחקן ומנהל אמנותי)
ורינת מוסקונה (יוצרת ומנחת קבוצות תיאטרון)
הקבוצה תיפתח ביולי 2012 עד אוקטובר 2012
ותתקיים במרכז תל אביב במסגרת של מפגש שבועי קבוצתי בן שלוש שעות. בכל מפגש יושם דגש רב על פיתוח היצירתיות האישית של כל משתתף והקניית הכלים של עבודת השחקן. יחד ניגע בעולם החוויה הרגשי והחושי המצוי בתוכנו באמצעות ההיכרות עם השחקן שבנו. בין הנושאים שיועברו:
עבודה על הגשת טקסט, מונולוגים/דיאלוגים, עבודה פיזית/תיאטרון בתנועה, עבודה מתוך חומרים אישיים, שיטת אוריין-המעגל הפתוח,

עבודה על פרויקט אמנותי משותף שמיועד להיות מוצג מול קהל
- מספר המקומות מוגבל - לפרטים נוספים – 050-795-4582

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

יום ב', 30.7.2012‏, בשעה 20:30‏‏,  יום ה', 30.8.2012, בשעה 20:30

ההצגות מתקיימות אחת לחודש באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר!

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי. אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה  מתלתליה.

עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 28.7.2012‏, בשעה 21:00, בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 

אנסמבל קוקייה: תחושת בטן

תיאטרון בתנועה, סוחף וססגוני. סיפורה של אישה היוצאת כנגד התפקידים החברתיים שהוטלו עליה כאישה. לידה, אמהות, קנאה, תחרותיות, מניפולטיביות, דימוי הגוף, שיפוץ הגוף ושאיפה לשלמות. בואו לגלות שלמות נשית אחרת ויחסים חדשים בין נשים. מסע מרגש של עוצמה, צחוק וטירוף חושים.

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. מחזה וכוריאוגרפיה: שרון שלומי.

משחק ומחול: ליאור ג'ייקובס, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי. עיצוב תפאורה ותאורה: סיון יחזקאלי וענת בילו.

עיצוב תלבושות: לילך שדה ורותם בצלאל. עריכת סאונד: איתן בהר. מנהל הפקה: איתמר נצר. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין – תיאטרון החדר.

25.7.12, יום ד', ב 21:00, ב "התיבה", שד' ירושלים 19, יפו-חצרות יפו. 60 ש"ח.

להזמנות ומידע: 054-5335135, 052-5284234.





















 

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. בין צחוק לבכי, לונה פארק של רגשות, כמו שרק אישה בהריון חווה מרגע יצירת חיים חדשים ועד לרגעי השיא של הלידה.

8.8.12, בשעה 20:30, תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

הקטע הבא צולם בחדר:

המפטי דמפטי

דקה אחת בחייו של לואיס קרול, מחבר "עליסה בארץ הפלאות".

קרול, אדם חריג ומופנם המתפרנס כמרצה באוניברסיטת אוקספורד, נקרע בין השגרה לבין המרחבים, אליהם נושא אותו דמיונו. פחד מפני הבלתי-נודע מוביל לדו-קרב מפתיע.

יצירה ובימוי: דינה בליך. מחזה: טל זגרבה ודינה בליך.

שחקנים יוצרים: ליסה אוברמן, ג'רמי אלפסי, נדב בושם, אריאל ברונז, אילן זיו

יום א', 12.8.2012, בשעה 20:00, בתיאטרון "תמונע" במסגרת "תרבות יום א'" - מה שאומר שכל הכרטיסים ב-40 ש"ח. קטעים מההצגה:

לרוחב

כתב עת מקוון חדש: (כאן)

"בגלל"

חבורה ספרותית חדשה שמה לה למטרה, בין היתר, לעורר מחדש את המודעות לתרומתו האמנותית של המרכיב הצורני לשירה העברית - זאת לצד קיומה של שירה לא צורנית. כתב עת מקוון הנושא את השם "בגלל" יופץ בחינם בדוא"ל של המנויים.

ריטה דון ליבוביץ: מונית שירות

- אתה מגיע לנחלת בנימין?

- כן.

(נוסעים)

- אתה יכול בבקשה לעצור פה?

- לא. פה זה לא נחלת בנימין.

- שיניתי את התוכניות. אני רוצה לרדת פה.

- אבל פה זה לא נחלת בנימין. עוד מעט תרדי.

- אני לא רוצה לרדת בנחלת בנימין. אני רוצה לרדת עכשיו.

- תרדי עוד מעט, אחרי הסיבוב ותלכי ימינה. שם זה נחלת בנימין.

- תעצור בבקשה.

- אז מה?! היא שינתה את דעתה?! ומה? אני אשם?!

(ריטה דון ליבוביץ)

-------------- -------------- --------------

לא בישראל

הסטנדאפיסטית היהודייה שרה סילברמן פנתה לטייקון שלדון אדלסון (כן, זה שמחזיק גם את ראש ממשלתנו הנוכחי בשלטון), במטרה לשכנע אותו שיעביר את תמיכתו לאובמה.

"אני לא אעשה איתך סקס, כי אנחנו לא נשואים ואני בחורה טובה, אבל אני אעשה לך "מספריים" כשאני לובשת ביקיני. אתה יודע כמה מיליארדרים רפובליקאים תורמים כסף לרומני? כולם! אבל כמה מהם מקבלים 'מספריים' מיהודיה לובשת ביקיני עם נתונים טבעיים גדולים? כמה מהם? כמה שלדון? אתה תהיה המיליארדר הזקן היחיד על כדור הארץ שיזכה לסקס לסבי מסורתי עד הסוף עם בחורה שהייתה לה תוכנית משלה בקומדי סנטרל, אם כבר מדברים על להשוויץ".

ההמשך ממש לא צנוע. נא לכסות את עיני התינוקות הצופים.

-------------- -------------- --------------

אורה לב-רון: מאיר

(נכנס גבר לא יותר צעיר מהסוציאלית ובמצב פחות טוב)

מאיר: שלום ראיתי בטלוויזיה שאני עני.

סוציאלית: ?

מאיר: צילמו מקרר כמו שלי ואמרו שזה מקרר של עניים.

סוציאלית: מה היה במקרר?

מאיר: רק גבינה 5%

סוציאלית: וגם אצלך?

מאיר: אצלי 9%

סוציאלית: בושה, יש לך 4% יותר ואתה בא לשנורר?

(נכנס צעיר)

(מקור)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה. דמוקרטיה"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)