ו.  תֵּלֵד אֶת עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ

הִיא אוֹסֶפֶת אֲהָבוֹת מִזְדַּמְּנוֹת נֶגֶד עַכָּבִישׁ שָׁחור זוֹחֵל עַל חָזָהּ

וּמַה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת נֶגֶד עַכָּבִישׁ שָׁחור זוֹחֵל עַל חָזֶה.

הִיא תָּלוק אֶת דָּמָהּ

תֶּאֱסוף עַצְמָהּ

וְתָקִיא

וְאוּלַי תֵּלֵד אֶת עַצְמָהּ מֵחָדָשׁ

בַּוָּלָד

שֶׁבְּרַחְמָהּ

(מלכה נתנזון, משוררת)