ביום שבת, 14 ליולי בשעה 20.30 ישבתי ביחד עם קבוצה של אנשים שלא הכרתי "בתיאטרון החדר". ציפיתי ברגשות מעורבים לתחילת ההצגה "היטלר".

רגשות מעורבים? כן, כי חייתי עם פיטר זכרו לברכה שהיה ניצול שואה ואף כי אני דור 14 בארץ, נצר למשפחה ספרדית, הרי שאני בהווייתי דור שני לשואה.

ואז נכנס אמיר. ההצגה החלה. משהו ממגנט זרם בחלל החדר. זוהי אישיותו של אמיר. ומיד עלינו מדרגה. אמיר החל במונולוג בדמותו של היטלר.

איזה משחק משובח! איזו פרשנות מקורית.

מי שגילה את אמיר כמורה נפלא, יופתע לגלות את הגרעין הבראשיתי ביצירתו של אמיר:

מורה, מבקר תיאטרון אבל קודם לכל שחקן. שחקן חשוב.

אני מברכת את כל אלה שהיו שותפיו של אמיר.

(בקי פריישטדט)