חברה טובה הזכירה לי שפעם בגלגול הקודם הייתי טנק מרכבה ודרסתי בקלות כל מי שבא – חקלאים, פועלי יצור, בני המעמד הבינוני. הייתי עומד שעות על גבי שעות חשוף בצריח עד שבא איזה חבר ואמר לי: תשמע אולי בכל זאת כדאי שתשים על עצמך משהו.
בכל זאת כדורים חיים שורקים עכשיו בחוץ.
שישרקו, אמרתי, גם אני יודע לשרוק, לפחות הם חיים.
הייתי מחנה את הטנק ליד הבית של החברה שלי בחולון והייתי שורק לה שעות, עד שבא איזה שוטר ואמר לי:
תגיד. אתה לא שם לב שדרסת פה כבר שכונה שלמה עם הטנק שלך. אנשים נשארים שנים בלי קורת גג בגללך.
אמרתי לו: זכותי. הייתי בקרבי. זאת מדינה חופשית. כלכלה חופשית, ועל יובל שטייניץ שמעת?
אמר לי: משהו מצלצל לי פה מוכר. יובל אמרת? בכל מקרה אני מצדיע לך.
אמרתי לו: תגיד לי, מה נהיה פה עכשיו? סיפור של עגנון. "אמר לי". "אמר לו".
עכשיו תגיד מהר "שלום עכשיו" וטוס לי מהעיניים.
אמר לי: גבר!
רק תגיד לי בכל זאת לפני שאני עף - זאת היא, החברה שלך הבלונדינית, איך קוראים לה?
לא עניתי לו.
הייתי כבר דג
אבל זה כבר היה בגלגול ממש קודם שלי, כשהייתי שקוע בהמון חובות, ושמו אותי לשכב שעות בתוך מחבת מלא בשמן רותח.
(אודי בן סעדיה, במאי ומרצה)
