שלום חברות וחברים,
השבוע מלאו לי שמונה שנים על פני הארץ הטובה הזאת. תודה, תודה, באמת שלא הייתם צריכים להביא את כל המזון הנפלא הזה, אבל אם כבר הבאתם אז תגישו לצלחת. לכאורה אני מצוי עתה בגיל מכובד שאמור לספק לי את התואר הנעלה "בעל בעמיו". אבל אני שמח לבשר שאני עדיין גור, אינפנטיל, לפחות מנטאלית. לא "מפגר" או "גולם", כפי שמתרגם זאת המחשב הגולם. יש לי חשק ומרץ של ינוקא תזזיתי. אני רוח וצלצולים. עף לי מארוחה לארוחה לתור אחר כל נשנוש שכוח אל, מפנטז אפשרויות שרק מוח קודח יכול להציע. כי אינפנטיליות היא מרכיב חשוב בהווייתו של כל אדם יוצר ושל כל בעל חיים. בלעדיה לא הייתה קיימת יצירה והעולם היה נחרב. הנה אמרתי אמירה לכבוד יום ההולדת שלי. לפעמים נדמה לי שאני מדבר מתוך ראשו של בעל הבית שלי. לפעמים נדמה לי שבעל הבית שלי מדבר מתוך ראשי. ולכל הספקנים השואלים איך אני יכול לדבר, לא כל שכן לכתוב, אני חוזר ואומר: אם הייתי מדבר, מה הייתי אומר?
מאחל לכם חיים טובים.
שלכם באהבה,
תיאודור
