באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 5

הספק והאמון (5)

האישיות הציבורית המופיעה על הבמה נתפסת על ידי קהל - ועל ידי כל צופה בקהל - באופן שמתאים לידע ולציפיות המסוימות ממנה. במקרה המיוחד של קהל המורכב מאנשי מקצוע או קרובים ומכרים של האישיות הבימתית, נוכל לשער שמערכת היחסים שלהם עם אותה אישיות, כוללת את הידע האישי על מיומנותו המקצועית, תפקידו וגם חייו הפרטיים.

למשל, אשתו של השחקן חווה את האירוע הבימתי, שבו נוטל חלק בעלה, באופן המיוחד לה, וזה כולל את כל הידע האינטימי הגלום ביחסיה איתו. האם היא יכולה להשהות את הספק ולומר: "אין זה בעלי על הבמה אלא המלט"? או אולי עליה לומר: "זהו בעלי על הבמה שמשחק את המלט, ועכשיו עלי לשכוח שזהו בעלי ולהתרכז בדמותו של המלט"? האם היא יכולה ליצור אמון בדמותו של המלט? ואם כן, האם היא עושה זאת באותו האופן שעושה זאת צופה אחר?

במהלך הטקס הדתי שמקיים כהן הדת, האם יכולה אשתו, הנוכחת במקום, להשהות את הספק שלה? האם יחסה לבעלה, כהן הדת, דומה ליחסו של כל חבר אחר בקהילה?

מקרה אחר בתחום הבמה והמסך הוא זה של המפגש עם השחקן-הכוכב. כוכב הוא אישיות מפורסמת ביותר ומקובלת בקרב קהלו. בדרך כלל הוא מופיע בתפקיד הראשי באירוע. לעיתים קרובות הסיבה להעדפת הקהל את הביקור באירוע אמנותי מסוים היא משום שהכוכב המועדף עליו מופיע בו, ולאו דווקא בגלל מרכיבים אחרים. מה שמייחד שחקן-כוכב משחקנים אחרים הוא הקשר שבין התדמית הציבורית שלו כאדם, לבין התפקיד הבימתי. שחקנים כוכבים נוטים לגלם תפקידים החופפים, באופן מלא או חלקי, לתדמית הציבורית שלהם, ואפילו אם אין להם נטייה כזאת, הרי שמערכת השיווק שלהם מעודדת אותם או כופה עליהם לבצע תפקידים כאלה. מערכת היחסים שבין כוכב לקהלו מורכבת וטעונה יותר ברגשות, מאשר בין קהל לשחקן שאיננו כוכב...

(עמ' 96)