הצטרפו לאיגרת השבועית

היצירה היא התגלמות המשאלה לעולם טוב יותר. היא התגלמות התקווה. היא הדרך לעולם טוב יותר. היא הדרך לגאולה.



1. "זו ההצגה שלי!"

"אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַצָּעִיר כָּבַשׁ אֶת הוֹדּוּ. הוּא לְבַדּוֹ?

קֵיְסָר הִכָּה אֶת הַּגאלִים. הַאִם לא הָיָה לְפָחוֹת טַבָּח אִיתּוֹ?

(שאלות של פועל שקורא, ברטולט ברכט. תרגום בנימין הרשב,

"גלות המשוררים, שירי סוונדבורג", 1935-1938.

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978).

"זו ההצגה שלי!" אמרה השחקנית.

שלה לבדה? לא היה איתה לפחות במאי?

"עכשיו סיימתי לעשות סרט" אמרה המאפרת.

לא היה איתה אפילו שחקן אחד?

ביצירות הבנויות על צוות, כל יוצר מלך.

לפחות בעיני עצמו.

מעט ענווה.

לכאורה, הערה הזאת שייכת ל"רגע של עברית".

למעשה מדובר בתכונה שכל אחד יכול לסגל לעצמו.

האם לאחרונה השתתפת ביצירה כלשהי?

יש להניח כי בקרוב אתה עומד ליטול חלק ביצירה חדשה.

בהצלחה!

א.

--------------

2. הספק והאמון (8)

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 8

 

טבע משותף

 

השחקן, כמו גם כהן הדת, נמצאים בצמתים חופפים של מערכות יחסים עם קהלם. מהי מערכת היחסים שבין אישיות ציבורית, תפקיד וקהל, מנקודת המבט של נתינת האמון בתופעות אלו או הטלת הספק בהן?

 

קהל מקיים מערכת יחסים עם דמות, באמצעות שחקן המגלם דמות זו, באותו האופן שבו קהל מקיים מערכת יחסים עם ישות אלוהית, באמצעות כהן הדת המגלם עבור הקהל את תפקיד שליח האל.

 

ישנה לפחות תכונה אחת משותפת לכל הבמות הללו - התיאטרון, הטלוויזיה, הקולנוע, ובית התפילה: הן מאפשרות לקהל לתת ביטוי לצרכים, משאלות וציפיות. קהל משליך אל הבמה את ציפיותיו - האישיות והחברתיות - וזוכה בהגשמתן, קודם לכל בתחום האירוע, כחוויה חושית, נפשית ורוחנית, באמצעות השחקן או כהן הדת.

 

לכאורה נראה שישנו הבדל אחד לפחות בין במת היצירה לבמת התפילה. במת היצירה מציגה את מושא ההזדהות של הקהל באופן מוחשי. מושא זה מגולם בגופו של השחקן המופיע על הבמה, כדוגמת השחקן המגלם את דמותו של המלט. לעומתו כהן הדת על במת התפילה, בדרך כלל, מציג את עצמו כשליח של מושא ההזדהות, שהוא אל או ישות עליונה, שלרוב איננה נתפסת בעין. כהן הדת הוא חוליה מקשרת בין אדם לאל, וברוב המקרים אין הוא מגלם בגופו את דמות האל. ישנו מקרה אחד שבו מגלם שליח האל בגופו את האל. בתרבות הפגאנית מבצע כהן הדת טקס של כניסת האל, השד, או רוחות המתים לגופו. במקרה זה הטקס הפגאני זהה לטקס היצירה התיאטרוני.

 

על במת היצירה משמש השחקן, באמצעות הדמות שהוא מגלם, שליח לדבר קשר עם תופעות שמחוצה לו. דמויות במחזה או בתסריט מתעמתות, בדרך כלל, עם גורל, אל, טבע או תגובות אנושיות של זולתן. כל אלה גורמים שאינם נתפסים בעין והשפעתם על הדמות הבימתית איננה ניתנת לצפייה מראש. גורמים אלו ניתנים להגדרה ככוח חיצוני לדמות או ככוח עליון.

("המעגל הפתוח", עמ' 99-100)

לאיגרת השבועית של 2012 . 8 . 23