הַמּוֹנִיּוֹת נָעוֹת בְּרַחַשׁ חֲתוּלִי

הִבְהוּב חוֹלֵף בְּעֵין הַפָּנָסִים

דָּג טֶרֶף נָע בָּאַקְוַרְיוּם בְּכִכַּר

עֲטַלֵּפִים בְּלַיְלָה כְּבָר נָסִים.

אֵין פָּאבּ לִדְפּוק בּוֹ אֶת הָראשׁ

וְאֵין לִי כֶּסֶף לַמָּלוֹן

וּבְשָׁעָה הֲכִי קָרָה בַּלַּיְלָה,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִישׁון בַּמִּכְבָּסָה.

מְכוֹנַת כְּבִיסָה לוֹעֶסֶת אֶת בִּגְדִּי

וְאֵין בְּמַה לְּהִתְכַּסּוֹת.

יֵשׁ לִי חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים

וּמְיַבֵּשׁ שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי לְנַסּוֹת.

סִיבוּב וְעוֹד סִיבוּב

כְּמוֹ אוֹגֵר בִּמְרוּצָה,

הָיָה לִי חַם

וְהַמְּיַבֵּשׁ לָחַשׁ כַּאֲהוּבָה

הֵעִיר סוֹף סוֹף קִבְּלָה אוֹתִי

כְּמוֹ בֵּיצָה בְּבֶטֶן שֶׁל נָחָשׁ.

חַשְׁתִּי כְּמוֹ בָּרֶחֶם אֵם, וְנִרְדַּמְתִּי.

דָּמִי צִיֵּר מִלּוֹת חִבָּה,

לַפּוֹעֵל אֲשֶׁר נִקָּה אוֹתָן עִם בּוקֶר

נָכוֹן יוֹם מְעַיֵּף, וְיָד כְּאוּבָה.