באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס.9
טבע משותף
...נניח שאנחנו נמצאים באולם התיאטרון ועל הבמה מוצג מחזה. אבל אין באפשרותנו לראות אותו כי המסך סגור וההתרחשות הבימתית מתקיימת מאחוריו. בכל זאת נמסרים לנו הדברים, שמתרחשים מעבר למסך הסגור, באמצעות שחקן שעומד לפני המסך, מציץ מעבר לשוליו ומספר לנו מה מתרחש על הבמה - לפי טקסט כתוב מראש או נוצר במקום. אנחנו כקהל יכולים לתת אמון במספר זה ולקבל את דבריו כאמת, או להטיל ספק בסיפורו ואז לדחות אותו כשקר. המספר עלול לשקר לנו. אולי מאחורי המסך יש במה ריקה, והמספר אך דולה את סיפורו מתוך דמיונו הקודח. אין אנו יכולים לדעת אם המספר אומר אמת או שקר, אלא אם כן נעלה אל הבמה ונחדור אל מעבר למסך הסגור. אבל אז אנחנו נכנסים לתחום שהופך אותנו עצמנו לשחקנים.
בדרך כלל רוב הצופים מעדיפים את מקומם באולם על פני הזכות לעלות אל הבמה, ואם ברצונם להשתתף באירוע כצופים, עליהם להשהות ספק וליצור אמון בשחקן-המספר. מבחינת החוויה של הקהל באולם אין הבדל בין אם השחקן-המספר אומר אמת ובין אם הוא משקר, כל עוד הקהל מאמין שהשחקן-המספר אומר אמת.
דבר דומה מתרחש בבית התפילה. כהן הדת הוא המספר שמציץ אל מעבר למסך הסגור של במת האלוהות ומוסר לנו את דבר האל - לפי טקסט כתוב מראש או נוצר במקום. מבחינת המאמין שהסיר מעצמו כל ספק, אין זה משנה אם מעבר למסך נמצא האל המוסר את דברו, או שהדבר הוא המצאת דמיונו של כהן הדת. בכל מקרה על המאמין להשהות ספק וליצור אמון בכהן הדת.
תכונות השהיית הספק ויצירת האמון, ביטולו של האמון, וחוזר חלילה, אינן מקריות, או מיוחדות לתחום האירוע האמנותי או הדתי. הן נטועות בחוויה האישית הכוללת של האדם מיום היוולדו. ניתן לראות את מערכת היחסים שבתוך המשפחה, בין הורים לילדים, כמקור ללימוד עקרון השהיית הספק ויצירת האמון. במערכת זו כל אמון הוא תוצאה של איחוד עם מישהו או עם משהו, וכל ספק הוא תוצאה של ניתוק וחסר.
("המעגל הפתוח", עמ' 100-101)
