למ.ק.

כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ אָמַרְתְּ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ.

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ, אָמַרְתְּ שֶׁאֵינֶנִּי מוֹצָא חֵן.

וְאָכֵן, אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְאַבְּדוֹ כְּכָל שֶׁחוֹלֵף הַזְּמַן.

וְאֵינֶנִּי מוֹצָא חֵן בָּאַחֶרֶת.

בַּלֵּילוֹת בְּלִי שֵׁנָה, אֲנִי בּוֹנֶה לִי תְּמוּנָה

שֶׁל פָּנַיִךְ, כָּל אוֹת וְכָל תָּו,

וּמְנַסֶּה לְשַׁעֵר הֵיכָן הַחֵן מִסְתַּתֵּר.

וְאֶת?

אַתְּ מִתְפּוֹרֶרֶת בְּזִכְרוֹנִי,

וַאֲנִי, נַעֲרָה, אֵינֶנִּי אֲנִי.