עֲטוּפָה גְּלִימַת בּוּז

יוֹרֶדֶת חַוָּה מִגַּן הַתַּפּוּחִים

וּמְגַלָּה שֶׁצִּפּוֹרֵי מָוֶת

רוֹחֲשׁוֹת בָּרְחוֹבוֹת

יוֹצְקוֹת תַּבְנִית קָשָׁה לְפָנֶיהָ,

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְדַמְּמוֹת עַל

סְנֵה עֵינֶיהָ

הִיא מְשִׁיבָה מַבָּטָהּ

וְקוֹפֶצֶת

אֶל מוֹתָהּ

אֱלוהִים עוֹצֵם אֶת עַפְעַפֶּיהָ

וּבְאֶגְרוֹף קָפוּץ מַכֶּה

עַל שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ

הָרָעָה

(מלכה נתנזון, משוררת)