חיים חפר: כעס
לפני כעשר שנים, שלח חיים חפר את הקטע הבא בפקס לפנינה גינצבורג, ששהתה אז בבנגלור שבהודו. השבוע היא מצאה את השיר בארכיונה. קיים לחן לשיר, של גליה ירון. דודוש הפיק אותו עם קותימאן. שאנן סטריט מתארח.
רצוי לקרוא את השיר לפני הצפייה בקליפ. זו דוגמה לתופעה ידועה: שירי המחאה של אתמול, שהיו חתרניים לשעתם, מקבלים היום גרסה מוסיקלית בידורית קלילה ולא מחייבת.
אני מריח רעל
אני נושם אבק שרפה
מוחק את עקבות הנעל
של ארץ ישראל היפה
אני קוצץ צמרת
ביערות הראשונים
ולעת "אין לי ארץ אחרת"
אני משחית את הפנים
את ליטופי הרוח
אני מחליף ביום סופה
ואת שירי הצעצוע
דש אני ברגל יחפה
בדמי נקרש המרד
אשר זועק מהפכה
על גבי אשא כמו פרד
את הקללה החשוכה
מי יאמין שפרח
עוד ילבלב כאן במדבר
כשמסביב קוצי הפרא
הם העבר והמחר
וכך אני נושך שפתיים
ומעיניי מדיר שינה
תנו לקיסר את השמיים
ולי תשאירו תקווה קטנה
-------------- -------------- --------------
"הרי אתה מיוחד, אם כך מדוע אתה
מתאמץ להוכיח שאתה הכי טוב?"
(אלמוני)
-------------- -------------- --------------
"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם
כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,
הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,
אל בני גזע נבחר".
(היטלר בהצגה "היטלר")
--------------
"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".
(פאולינה בהצגה "העלמה והמוות")
--------------
קטן זה יפה.
אינטימי זה נכון.
(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)
-------------- -------------- --------------
הטלוויזיה החברתית
תיאטרון קריאה
במסגרת מהדורת "סדר חברתי" שעלתה בשבוע שעבר נמצא גם הקטע "שי – חוקר שב"כ" מאת מוטי לרנר. בימוי: שמעון לוי. משתתפים: שירלי שטייר ואמיר אוריין.
לינק למהדורה – כאן.
הקטע הרלוונטי ביוטיוב: שי, חוקר שב"כ.
(אהוד שם טוב, 052.5433100)
הירקון 70
(הירקון 70)
