הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש הקשבה, יש קבלה" (מרטין מוגילנר, במאי, בוגר תיאטרון החדר)


"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

 

חברות טובות

כתיבה ובימוי: אנה מינייב. שחקניות: משי רזניקוב (1), בתי באזוב (2).

 

(שתי בחורות נכנסות בתנועות ריקוד עליז)

 1: עשיתי רשימה.

 2: נו, כמה?

 1: עשרים.

 2: אה, לא נורא. אני לא עדכנתי את שלי כבר תקופה, בטח יש לי יותר.

 1: ברור שיש לך יותר, יש לך יותר הזדמנויות.

 2: לא ממש. וואי, אני חייבת לספור גם.

 1: את מאמינה לי שיש שמות שלא הצלחתי להיזכר בהם, כמו ההוא מהמסיבה באילת לפני חמש שנים. אין לי מושג איך קראו לו.

 2: גם אני לא זוכרת... הוא היה ממש מכוער ואני גם זוכרת שסיפרת שהוא היה גרוע ושהוא מנשק כמו לטאה. וגם היה לו קטן.

 1: איכס. כנראה שהייתי ממש שיכורה.

 2: בטוח. טוב, נתחיל. רועי, יניב, דביר, מושיקו, אופיר, מיכאל, אהוד, שלמה, ציון, דוד, יקי, אפרת...

 1: (קוטעת אותה) אני?! מה, את סופרת את מה שהיה בינינו לפני עשר שנים?

 2: לא יודעת, כן, נראה לי. לא? את לא?

 1: זה לא היה בדיוק סקס. סופרים רק את אלה שהייתה שם חדירה. בלי מזמוזים. אם אני אספור את כל המזמוזים אני לא אגמור עד מחר בבוקר.

 2: אבל זה כן היה סקס. סקס של בנות.

 1: סתם. שיחקנו קצת, סקרנות של גיל ההתבגרות המפגר הזה.

 2: (שתיקה) חשבתי שהיה לך כיף.

 1: ברור שהיה לי כיף, זה היה כיף וחדש והכל אבל...

 2: (קוטעת אותה) שכבנו וזהו. אני דווקא זוכרת את הלילה הזה ממש טוב. היינו  בחדר שלך, על המיטה הפיצקית שלך ועשינו אחת לשנייה נעים בראש. זוכרת?

 1: זוכרת, כן. ואיך זה הגיע לנשיקה וכל השאר?

 2: את ביקשת שאני אנשק אותך.

 1: (שתיקה) באמת? ואוו, איזה קטע. (נזכרת) כן... כן, אני זוכרת, רציתי לנסות, לראות מה ההבדל בין בנים לבנות. (צוחקת) כן, היה כיף.

 2: שתי חרמניות... אחר כך סיפרנו את זה לכל השכבה. כל הבנים רצו לאונן בשירותים. (צוחקות)

 1: כן, לגמרי. ואז הם אמרו שאנחנו סתם שקרניות ושרק אם נתנשק מולם הם יאמינו לנו.

 2: הראנו להם מה זה, הא?

 1: כן. הכל היה פשוט אז. בלי בושה, בלי עכבות, פשוט היינו אנחנו. אפרת וסיגל. מלכות הכיתה. היום בשביל שגבר יתלהב מאיתנו אנחנו צריכות לעשות הרבה יותר מלהתנשק אחת עם השנייה.

 2: הזדקנו. איזה באסה זה להיות גדולה. ורווקה. ראית בפייס שגם מור התחתנה וגם רועי?

 1: ראיתי...

 2: חבל שאין לי זין. החיים שלי היו הרבה יותר יפים עם זין בין הרגליים. גדול כזה!

 1: אם היה לך אז זה היה מושלם, הייתי מפסיקה את החיפוש הנסיכי שלי.

 2: את מתחילה איתי?

 1: אה....

 2: את זוכרת שבבית הספר תמיד אמרנו שאם נשאר רווקות עד גיל 30 אז נחיה   ביחד? אולי זה לא רעיון כל כך רע.

 1: את ואני? מה, ברצינות? זאת הייתה בדיחה. מי היה באמין שעוד שנייה אנחנו בנות 30.

 2: רווקות בנות 30.

 1: כן, רווקות זקנות. חושבת שזה יכול לעבוד?

 2: לא יודעת, אנחנו חברות הכי טובות, אני אוהבת אותך הכי בעולם, את בטוח תהיי האימא הכי טובה שאני מכירה והתקשורת בינינו בחיים לא תשתווה לשום שיחה עם הגבר הכי אינטליגנט בעולם.

 1: ומה? נחיה כמו זוג?

 2: את יודעת, אם יתחשק לנו לבלות עם גברים אז נזרום, זה רק סקס. לי זה נראה   הרבה יותר בטוח ובריא מכל מערכת יחסים אחרת שאני מכירה. בטוח נהיה יותר מאושרות מכל החברים הסטנדרטיים שלנו.

 1: זה אומר שאנחנו מוותרות על כל האגדה, שמלה, חתונה, ירח דבש...

 2: אם תבדקי את האגדה לעומק תראי שבסופו של דבר מה שנשאר זה חברות, ואהבה, והבנה, ותמיכה, ותחומי עניין משותפים. ואנחנו בחיים לא נפרק את החבילה בגלל איזו מזכירה כוסית במשרד של הבעל שלנו.

 1: תמיד רציתי לאמץ ילד.

 2: אבל את זוכרת שאמרנו עד גיל 30?! יש לנו עוד שנתיים. אם עד אז לא נמצא את הנסיך אז אני בפנים.

 1: סגור.

 2: סגור.

(מתחבקות ויוצאות מהבמה בריקוד)

לאיגרת השבועית של 2012 . 10 . 25