"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

12. יונתן

כתב וביים: אריק אלון: משחק: איתמר ברקאי

אני יונתן. יונתן הקטן. כן, זה שרץ בבוקר אל הגן וטיפס על העץ אפרוחים חיפש. השובב. העבריין. זה שבסוף נקרעו לו המכנסיים, והתגלגל מן העץ, וקיבל עונש. אתם יודעים שגם קיבלתי מכה, שכאב לי. לא הלכתי לגן. ישבתי עם גבס חודש. את זה לא סיפרו לכם. לא סיפרו לכם איך ההורים שלי ניסו לסחוט כסף מחברת-הביטוח עד שתפסו אותם וזרקו את אבא שלי לכלא. לא סיפרו לכם איך שנים אחרי זה כולם היו צוחקים עליי. היו קוראים לי פריק. היו קוראים לי הזוי.

מה בסך הכול רציתי? מה? לטפס על עצים. להסתכל על ציפורים מקרוב. ללמוד מהן קצת. מתי בפעם האחרונה מישהו מכם טיפס על עץ? יש פה מישהו כזה? מתי פעם אחרונה ישבתם והסתכלתם על ציפורים או התבוננתם על קן נמלים ולמדתם מהן משהו על שלווה והרמוניה.

והם בכלל היו גוזלים. הרי אפרוחים לא גדלים על עצים.

אולי זה המקום לומר שדברי לחלוטין הוצאו מהקשרם באותו היום. מה שקרה הוא, כשהגננת תפסה אותי, אני אמרתי לה שאני אפרוח. היא בכלל לא הקשיבה לי, היא שמעה את המילה אפרוח ובפשטות קלה פרשה את זה כאילו אני הלכתי לחפש אפרוחים על העץ, דבר שהוציא אותי מאוד לא יפה מכל התקרית הזו ואת ההמשך אתם כבר מכירים...

אבל אני באמת הרגשתי אפרוח. אני לא כמו הגוזלים שיושבים כל היום בקן ומחכים שיאכילו אותם ויאכלו כל מה שיתנו להם. אפרוחים הם עצמאיים. הם חושבים קצת מחוץ לקן.

תמיד היה לי קשה בתוך המסגרת. תקום בבוקר, תלבש את זה, לך לזה, תחזור לפה, תעשה מה שאומרים, תלמד באוניברסיטה, תבחר מקצוע, תקנה דירה, ואם לא תעשה... ואם לא תעשה... תקבל עונש. ולא רק להיענש אתה הולך... אתה הולך להתגלגל מטה מטה אל תחתית החברה. אלו החיים חברים, זוהי המציאות אותה אנחנו מזמרים לילדינו. כי אנחנו מפחדים מהעצים. מפחדים מהגבהים אליהם אנחנו יכולים להגיע. אנחנו גם טיפסנו פעם ונפלנו, כל מי שניסה לטפס אי פעם נפל, אולי עדיף שתטפסו רק על המתקנים שבגן. וכל הלחץ הזה, וכל המרוץ הזה, וכל העתיד הזה, וכל הדברים שאתם רוצים שאהיה, ובאמצע אני... אני נשארתי אפרוח.

... אני יונתן. יונתן הקטן. כן, זה שרץ בבוקר אל הגן וטיפס על העץ אפרוחים חיפש...