"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.
בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.
13. חבל שלא הייתם
כתב וביים: רן בן עזרא.
שחקנים:
א', אישה נלהבת - מיכל שמש. ב', אישה ממורמרת - נטעלי דוננפלד. הבעל הישן - ירון ליבוביץ'.
(שתי נשים יושבות אחת ליד השנייה במטוס. בעלה של א' רדום)
א': תגידי, כמה זמן זה הטיסה לארץ?
ב': נדמה לי שארבע שעות.
א': ארבע שעות? בכרטיס טיסה היה כתוב שלוש.
ב': לא! את טועה! הדרך חזרה ארוכה יותר, זה נגד כיוון כדור הארץ.
א': אההה... הטיסה הלוך הייתה ממש קצרה. הלחיצו אותנו לעלות למטוס.
ב': אנחנו דווקא הגענו בזמן, אפילו הספקנו לעשות סיבוב בכל הדיוטי-פרי.
א': אנחנו היינו רק קצת, אבל קנינו דברים ממש בזול.
ב: מה קניתם?
א': בושם של דולצ'ה אנד גבאנה בשלושים דולר.
ב': כבר קניתי אחד כזה בארץ בשבוע שעבר. בשלושים שקל. חבל שקנית פה.
א': אבל זה דולצ'ה אנד גבאנה החדש. עוד לא יצא בארץ.
ב': הריח בטח אותו ריח. כל הבשמים שלהם דומים.
א': תגידי, איך היה המלון?
ב': בסדר. קירות משיש. ריצוף מעץ. נקי.
א'. ואיך היה האוכל?
ב': גרנולה בארוחת בוקר. עוגות פאי.
א': גם אצלנו הייתה גרנולה, ואפילו בלי גלוטן. הייתם בקולוסאום?
ב': כן.
א': הכול כל כך עתיק...
ב': כן.
א': ומרשים...
ב': התעקשנו לעמוד שעה בתור.
א': אנחנו החלטנו לא להיכנס.
ב': אתם לא יודעים מה הפסדתם.
א': מה את מדברת? זה הרבה יותר יפה מבחוץ.
ב': אנחנו הספקנו לראות כל כך הרבה דברים. שכרנו כרכרה, כמו מלכים.
א': גם אני רציתי, אבל משה מפחד מסוסים. וגם חבל על הכסף.
ב': היינו בזארה וגם ב M&H.
א': בשביל מה? יש הכול בארץ.
ב': הסחורה בחו"ל הרבה יותר איכותית. בארץ הסגנון מותאם לישראלים. מכוער.
א': ואנחנו מצאנו קניון מהמם מחוץ לעיר, קנינו המון ובזול.
ב': אז מה? ואני קניתי לעצמי בזיל הזול. מגפיים מעור, למשל! וחליפה מעור מלא, למשל! משהו מדהים, ורק בשלוש מאות שקלים, למשל! ממש זול שם.
א': הכול יקר שם. גם האוכל.
ב': איפה אכלתם?
א: מה זאת אומרת?! בגטו היהודי!
ב': חבל, אנחנו הלכנו רק למסעדות לא לתיירים. הן הרבה יותר אותנטיות.
א': הפסדתם. בגטו יש חוויה אחרת. ממש התחברנו לשורשים.
ב': אנחנו אכלנו במסעדה איטלקית מדהימה. אותנטית. שכונה של פועלים זרים. הזמנתי פיצה עם עגבניות מיובשות וארטישוק.
א': אין סיכוי שהייתי מסתובבת שם. אנחנו העדפנו לאכול כשר ובמקום מרכזי.
ב': חבל, אני תמיד אומרת שבחו"ל כדאי לאכול אותנטי.
א': אכלנו רביולי. זה הרגיש מאד אותנטי.
ב': אין כמו בארץ.
א': הייתי מעדיפה לחיות בחו"ל.
ב': אני לא! אני לא הייתי מסוגלת, להיות יותר מדי זמן, במדינה שאני יודעת, שהעלו בה יהודים לקרונות בקר.
א': זה היה מזמן. היום בכלל לא מרגישים שם אנטישמיות.
ב': ראינו צלב קרס על קיר של בית. ממש נבהלנו. (סוגרת את החוברת)
רוצה טובלרון? קניתי מהדיוטי.
א': לא, תודה, אני הולכת לעשות פיפי לפני הנחיתה... נוחתים!
ב': נוחתים!
(נצמדות לכיסאות. נשענות אחורה. עיניים עצומות. נפחדות. מוחאות כפיים ופורצות בשיר: "הבאנו שלום עליכם". השחקנים האחרים מצטרפים בשירה. בעוד השירה נמשכת. הן קמות. א', מושכת את בעלה הישן. מצטופפות ליציאה. השירה נמשכת עד שהן יורדות מהבמה)
