"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

13. חבל שלא הייתם

כתב וביים: רן בן עזרא.

שחקנים:

א', אישה נלהבת - מיכל שמש. ב', אישה ממורמרת - נטעלי דוננפלד. הבעל הישן - ירון ליבוביץ'.

(שתי נשים יושבות אחת ליד השנייה במטוס. בעלה של א' רדום)

א': תגידי, כמה זמן זה הטיסה לארץ?

ב': נדמה לי שארבע שעות.

א': ארבע שעות? בכרטיס טיסה היה כתוב שלוש.

ב': לא! את טועה! הדרך חזרה ארוכה יותר, זה נגד כיוון כדור הארץ.

א': אההה... הטיסה הלוך הייתה ממש קצרה. הלחיצו אותנו לעלות למטוס.

ב': אנחנו דווקא הגענו בזמן, אפילו הספקנו לעשות סיבוב בכל הדיוטי-פרי.

א': אנחנו היינו רק קצת, אבל קנינו דברים ממש בזול.

ב: מה קניתם?

א': בושם של דולצ'ה אנד גבאנה בשלושים דולר.

ב': כבר קניתי אחד כזה בארץ בשבוע שעבר. בשלושים שקל. חבל שקנית פה.

א': אבל זה דולצ'ה אנד גבאנה החדש. עוד לא יצא בארץ.

ב': הריח בטח אותו ריח. כל הבשמים שלהם דומים.

א': תגידי, איך היה המלון?

ב': בסדר. קירות משיש. ריצוף מעץ. נקי.

א'. ואיך היה האוכל?

ב': גרנולה בארוחת בוקר. עוגות פאי.

א': גם אצלנו הייתה גרנולה, ואפילו בלי גלוטן. הייתם בקולוסאום?

ב': כן.

א': הכול כל כך עתיק...

ב': כן.

א': ומרשים...

ב': התעקשנו לעמוד שעה בתור.

א': אנחנו החלטנו לא להיכנס.

ב': אתם לא יודעים מה הפסדתם.

א': מה את מדברת? זה הרבה יותר יפה מבחוץ.

ב': אנחנו הספקנו לראות כל כך הרבה דברים. שכרנו כרכרה, כמו מלכים.

א': גם אני רציתי, אבל משה מפחד מסוסים. וגם חבל על הכסף.

ב': היינו בזארה וגם ב M&H.

א': בשביל מה? יש הכול בארץ.

ב': הסחורה בחו"ל הרבה יותר איכותית. בארץ הסגנון מותאם לישראלים. מכוער.

א': ואנחנו מצאנו קניון מהמם מחוץ לעיר, קנינו המון ובזול.

ב': אז מה? ואני קניתי לעצמי בזיל הזול. מגפיים מעור, למשל! וחליפה מעור מלא, למשל! משהו מדהים, ורק בשלוש מאות שקלים, למשל! ממש זול שם.

א': הכול יקר שם. גם האוכל.

ב': איפה אכלתם?

א: מה זאת אומרת?! בגטו היהודי!

ב': חבל, אנחנו הלכנו רק למסעדות לא לתיירים. הן הרבה יותר אותנטיות.

א': הפסדתם. בגטו יש חוויה אחרת. ממש התחברנו לשורשים.

ב': אנחנו אכלנו במסעדה איטלקית מדהימה. אותנטית. שכונה של פועלים זרים. הזמנתי פיצה עם עגבניות מיובשות וארטישוק.

א': אין סיכוי שהייתי מסתובבת שם. אנחנו העדפנו לאכול כשר ובמקום מרכזי.

ב': חבל, אני תמיד אומרת שבחו"ל כדאי לאכול אותנטי.

א': אכלנו רביולי. זה הרגיש מאד אותנטי.

ב': אין כמו בארץ.

א': הייתי מעדיפה לחיות בחו"ל.

ב': אני לא! אני לא הייתי מסוגלת, להיות יותר מדי זמן, במדינה שאני יודעת, שהעלו בה יהודים לקרונות בקר.

א': זה היה מזמן. היום בכלל לא מרגישים שם אנטישמיות.

ב': ראינו צלב קרס על קיר של בית. ממש נבהלנו. (סוגרת את החוברת)

רוצה טובלרון? קניתי מהדיוטי.

א': לא, תודה, אני הולכת לעשות פיפי לפני הנחיתה... נוחתים!

ב': נוחתים!

(נצמדות לכיסאות. נשענות אחורה. עיניים עצומות. נפחדות. מוחאות כפיים ופורצות בשיר: "הבאנו שלום עליכם". השחקנים האחרים מצטרפים בשירה. בעוד השירה נמשכת. הן קמות. א', מושכת את בעלה הישן. מצטופפות ליציאה. השירה נמשכת עד שהן יורדות מהבמה)