הצטרפו לאיגרת השבועית

החוויה אינה על הבמה או על האקרן. היא בתודעתו של הצופה. תפקיד היוצר הוא ליצור קשר עם תודעתו של כל צופה. לקשר הזה אנו קוראים אהבה.


"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

 

13. חבל שלא הייתם

כתב וביים: רן בן עזרא.

שחקנים:

א', אישה נלהבת - מיכל שמש. ב', אישה ממורמרת - נטעלי דוננפלד. הבעל הישן - ירון ליבוביץ'.

(שתי נשים יושבות אחת ליד השנייה במטוס. בעלה של א' רדום)

 

א': תגידי, כמה זמן זה הטיסה לארץ?

ב': נדמה לי שארבע שעות.

א': ארבע שעות? בכרטיס טיסה היה כתוב שלוש.

ב': לא! את טועה! הדרך חזרה ארוכה יותר, זה נגד כיוון כדור הארץ.

א': אההה... הטיסה הלוך הייתה ממש קצרה. הלחיצו אותנו לעלות למטוס.

ב': אנחנו דווקא הגענו בזמן, אפילו הספקנו לעשות סיבוב בכל הדיוטי-פרי.

א': אנחנו היינו רק קצת, אבל קנינו דברים ממש בזול.

ב: מה קניתם?

א': בושם של דולצ'ה אנד גבאנה בשלושים דולר.

ב': כבר קניתי אחד כזה בארץ בשבוע שעבר. בשלושים שקל. חבל שקנית פה.

א': אבל זה דולצ'ה אנד גבאנה החדש. עוד לא יצא בארץ.

ב': הריח בטח אותו ריח. כל הבשמים שלהם דומים.

א': תגידי, איך היה המלון?

ב': בסדר. קירות משיש. ריצוף מעץ. נקי.

א'. ואיך היה האוכל?

ב': גרנולה בארוחת בוקר. עוגות פאי.

א': גם אצלנו הייתה גרנולה, ואפילו בלי גלוטן. הייתם בקולוסאום?

ב': כן.

א': הכול כל כך עתיק...

ב': כן.

א': ומרשים...

ב': התעקשנו לעמוד שעה בתור.

א': אנחנו החלטנו לא להיכנס.

ב': אתם לא יודעים מה הפסדתם.

א': מה את מדברת? זה הרבה יותר יפה מבחוץ.

ב': אנחנו הספקנו לראות כל כך הרבה דברים. שכרנו כרכרה, כמו מלכים.

א': גם אני רציתי, אבל משה מפחד מסוסים. וגם חבל על הכסף.

ב': היינו בזארה וגם ב M&H.

א': בשביל מה? יש הכול בארץ.

ב': הסחורה בחו"ל הרבה יותר איכותית. בארץ הסגנון מותאם לישראלים. מכוער.

א': ואנחנו מצאנו קניון מהמם מחוץ לעיר, קנינו המון ובזול.

ב': אז מה? ואני קניתי לעצמי בזיל הזול. מגפיים מעור, למשל! וחליפה מעור מלא, למשל! משהו מדהים, ורק בשלוש מאות שקלים, למשל! ממש זול שם.

א': הכול יקר שם. גם האוכל.

ב': איפה אכלתם?

א: מה זאת אומרת?! בגטו היהודי!

ב': חבל, אנחנו הלכנו רק למסעדות לא לתיירים. הן הרבה יותר אותנטיות.

א': הפסדתם. בגטו יש חוויה אחרת. ממש התחברנו לשורשים.

ב': אנחנו אכלנו במסעדה איטלקית מדהימה. אותנטית. שכונה של פועלים זרים. הזמנתי פיצה עם עגבניות מיובשות וארטישוק.

א': אין סיכוי שהייתי מסתובבת שם. אנחנו העדפנו לאכול כשר ובמקום מרכזי.

ב': חבל, אני תמיד אומרת שבחו"ל כדאי לאכול אותנטי.

א': אכלנו רביולי. זה הרגיש מאד אותנטי.

ב': אין כמו בארץ.

א': הייתי מעדיפה לחיות בחו"ל.

ב': אני לא! אני לא הייתי מסוגלת, להיות יותר מדי זמן, במדינה שאני יודעת, שהעלו בה יהודים לקרונות בקר.

א': זה היה מזמן. היום בכלל לא מרגישים שם אנטישמיות.

ב': ראינו צלב קרס על קיר של בית. ממש נבהלנו. (סוגרת את החוברת)

רוצה טובלרון? קניתי מהדיוטי.

א': לא, תודה, אני הולכת לעשות פיפי לפני הנחיתה... נוחתים!

ב': נוחתים!

 

(נצמדות לכיסאות. נשענות אחורה. עיניים עצומות. נפחדות. מוחאות כפיים ופורצות בשיר: "הבאנו שלום עליכם". השחקנים האחרים מצטרפים בשירה. בעוד השירה נמשכת. הן קמות. א', מושכת את בעלה הישן. מצטופפות ליציאה. השירה נמשכת עד שהן יורדות מהבמה)

לאיגרת השבועית של 2012 . 11 . 8