הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש משהו קסום. זה נובע מהסובלנות, הקבלה, האיכפתיות" (אבי גיבסון בר-אל, במאי ושחקן, מנהל אמנותי של תיאטרון הסמטה, בוגר תיאטרון החדר)


ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

 

עודד   

כתב וביצע: ארז ברט. בימוי: שלי קלינג

 

(חייל פצוע שוכב במיטה בבית חולים, הוזה. מתעורר בפתאומיות)

 

איך לעזאזל אפשר לבצע ירי בשכיבה? שמישהו כבר יעזור לי לקום. אני לא מצליח לראות מכאן את המחבלים, אני יותר מדי זמן בעמדת אש ואני חייב לראות מאיפה ירו עלי, שמישהו יעזור לי לקום.

אני לא מצליח להזיז את הבקר-מפקד ולצודד את הצריח. הבקר-מפקד שלי תקוע ואני לא מצליח לצודד את הצריח. למה דובי לא יורה?

...

מה זה השקט הזה? למה דן לא מקריא זמנים?

...

שייצא כבר מההלם שלו. הקיבוצניק הזה? הוא שוב חולם על אני לא יודע מה. למה אימא שלי לא טוענת עוד פגז ומסדרת את השרשיר של המאג מקביל? חייבים להמשיך לירות. רצף אש, רצף אש, רצף אש.

...

מה אבא יגיד? 

שוב הפקודות לא ברורות ומישהו נרדם על יד "גדר החטופים"? אני חייב להמשיך לירות. רצף אש, רצף אש, רצף אש.

...

שקט, שקט, שקט.

(שתיקה. הקשבה)

כואב לי הראש ומרב לא לוחצת לי על הרכות. איך הכאב הזה יעבור?

(מנסה לקום)

אני חייב להתרומם ולמצוא את המשקפת.

...

אימא, אני חייב אותך. למה חתמת לי על האישור להתנדב לקרבי? אני בן יחיד.

אימא, אני חייב לספר לך משהו אבל אסור לי להפסיק לירות. אחרי שנגמור עם המלחמה הזו אני אספר לך, מבטיח. שקט, רצף אש, שקט, רצף אש.

(ראשו צונח. מתעורר מבוהל)

למה יש לי בחדר מחבלים?

...

הנה אבא מברך על נרות שבת במטוס. המטוס נוחת על "גדר החטופים". אני בטח משתגע.

רק אתמול יצאנו מ"בינת ג'בייל" ועברנו על יד "גדר החטופים".

(ראשו צונח, מתעורר, מתפלל)

רק שנעבור את הגדר הזו בשלום. רק שלא יקרה לי כלום בגדר.

...

אבא, תגיד להם שיסעו מהר ושלא יפסיקו לירות לצדדים. אם הם לא ירו לצדדים המחבלים יקפצו מעל לגדר ואתה יודע מה הם יעשו.

(כועס)

מרב, מה את עושה עם אימא באותו טנק? בחיים לא נפגשתן. זה רע לגיבוש של הצוות. למה את לא איתי בטנק. מי ילטף לך את הרגלים?

(בפאניקה של קרב)

אני מוכרח להתרומם. אני לא מצליח, בטח ידיחו אותי מקורס קצינים. למה דובי לא מדבר אלי? למה הסרבל שלו מקומט? הסרבל שלו אף פעם לא מקומט ולא מלוכלך.

...

דן י-אלה שים פול גז ותסיע כבר את המיטה הזו. למה המיטה לא זזה? תוציא אותנו מהעמדה הגיהינום הזו. אתה לא קולט שיורים עלינו, נו סע כבר, סע. אבא תגיד לו שיסע.

...

אבל איך תגיד לו אם אתה לא מגולח. אף פעם לא היה לך זקן מאז שנולדתי, רק בתמונות שלפני. אין סיכוי שתתגלח בשבת נכון? גם אם זה חשוב לי אתה לא תתגלח. תגיד לו שיסע אחרת יהרגו את כולנו ולא תספיק להתגלח.

...

אבא תסביר להם שאני מפחד, חייבים לעוף מכאן אחרת אני אמות מפחד. אסור שהחיילים שלי ידעו שאני מפחד. (קולו מתגבר) אסור לקצינים לפחד, נכון אבא?

...

לבנון זה לא מפחיד. לבנון זה מאתגר. הגנה על יישובי הצפון, הגנה על המיטה שלי. אסור שהמיטה שלי תיפול בשבי, אימא שלי תמות. כבר חטפו לנו פעם אחת מיטה וזה היה רע.

...

חושך ולילה ושקט ונגמר כל הירי, אין רצף אש, אין רצף אש, אין רצף אש, שקט.

(עוצם עיניו)

חטפו אותי...

לאיגרת השבועית של 2012 . 11 . 29