באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 22
הרמוניה ודיסהרמוניה (המשך)
...בדתות הקלאסיות מתקיים מתח קבוע בין הנטייה ליצירת קשר ישיר עם האל לצורך איחוד מושלם איתו, לבין הנטייה להרחקת האל עד לגבול האין-סוף, ואז הוא מוגדר כמושלם לנצח ועל כן רחוק מלהיות נגוע בתכונות אנוש נפסדות. בתקופות של מצוקה אנושית אפשר לראות את הנטייה הגוברת לקירוב האל במובן של השגחה פרטית. בתקופות של רווחה גוברת הנטייה להרחקתו.
אלא שכאן מתעוררת הדילמה הדתית הבסיסית הקלאסית באשר לקיומו של האל. אלה הטוענים כי בלי ספק האל קיים, דומים לאלה הטוענים כי בלי ספק האל איננו קיים. שניהם מגלמים באמירתם זו את השאיפה לדגם טוטלי מושלם. במקרה הראשון מדובר בקבלה מוחלטת ומושלמת, ובמקרה השני בשלילה מוחלטת ומושלמת. הבעיה המתעוררת עם כל דגם מוחלט ומושלם היא, שמוחלטותו ושלמותו אינם יכולים אלא להיות אדישים לכל מה שאיננו מוחלט ושלם, או לדחות כל מה שאיננו הדגם המושלם עצמו. תנאי הכרחי לקיומו של השלם הוא הניתוק מכל מה שאיננו שלם, כי אחרת תיפגם שלמותו. המעגל הסגור הוא יש מושלם. הקו הסגור של המעגל נמשך עד לאין סוף וחוזר על עצמו עד לאין סוף. המעגל הסגור מנתק בין מה שבתוכו לבין מה שמחוצה לו. אם נמחק, ולו רק נקודה אחת על פני הקו המעוגל, המעגל הסגור ייפגם, או ייפתח למה שמחוצה לו וכבר לא יהיה שלם. שני מעגלים סגורים אינם יכולים ליצור קשר, אלא אם כן ייפתחו זה אל זה. אבל אם הם ייפתחו, הם יחדלו להיות מעגלים סגורים ומושלמים. קשר שנוצר בין שני גופים משנה את הגופים. אם יתכן קשר בין יש שלם ליש לא שלם, הקשר הזה יבטל את שלמותו של השלם. לדוגמא, אם הנשמה היא יש מושלם הנכנס לגוף האדם בלידתו, כי אז או שאין לה מקום בגוף הלא מושלם של האדם, או שברגע הכניסה לגוף תיפגם שלמותה...
("המעגל הפתוח", עמ' 115. המשך יבוא)
