ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

19. בן זכר

כתבה וביימה: אנה מינייב. ביצוע: אסתי שמסיאן

(אישה על קבר בנה)

ואז אני אמרתי לאבא שלך: בקרוב יולד לנו ילד, בן זכר. בכור. והוא יהיה יפה וחכם, עם נמשים ושתי גומות בלחיים, ויהיה לו צחוק מתגלגל ותלתלים זהובים.

ונגדל אותו לתפארת ונאהב אותו ללא תנאים.

והוא יגדל ויפרח כמו פרח באביב.

חיוך ראשון, מילים ראשונות, צעדים ראשונים, חיבוק ראשון. הלב שלי נצבט.

ואני אלמד אותו על העולם ועל השמש והירח, ועל שדות ירוקים ועל הים הכחול הגדול.

ועל חלומות ותקוות, על אהבה וחמלה, ועל מוזיקה.

הוא ינגן על גיטרה וישיר בקול פעמונים.

ואז, פתאום, ביום אחד, אמרת לי: אימא, אני הולך לצבא.

ואני פחדתי ושמחתי והייתי גאה.

ובין יום הפכת לגבר צעיר עם נשק וכומתה ומפקד מחלקה, חזק ונבון, ומוביל בראש ולדוגמא אישית לכול חבריך. ואז הלכת ולא שבת עוד.

ואני אומרת לך: אנחנו נביא ילד, בן זכר. כמוך, והוא יהיה יפה וחכם, כמוך, עם נמשים ושתי גומות בלחיים, ויהיה לו צחוק מתגלגל ותלתלים זהובים.

ואני אלמד אותו על העולם ועל השמש והירח, ועל שדות ירוקים ועל הים הכחול הגדול.

ועל חלומות ותקוות, על אהבה וחמלה, ועל מוזיקה.

והוא ינגן על גיטרה וישיר בקול פעמונים.

ואז, פתאום, ביום אחד, הוא יאמר לי: אימא, אני הולך לצבא.

ואני אפחד ואשמח ואהיה גאה.

ובין יום הוא יהפוך לגבר צעיר עם נשק וכומתה ומפקד מחלקה, חזק ונבון, ומוביל בראש ולדוגמא אישית לכול חבריו. ואז הוא ילך ולא ישוב.

ואז אני אומר לו: אנחנו נביא ילד, בן זכר. כמוהו, והוא יהיה יפה וחכם, כמוהו, עם נמשים ושתי גומות בלחיים, ויהיה לו צחוק מתגלגל ותלתלים זהובים...

(ממשיכה למלמל. נכנסת אישה צעירה ומלווה אותה החוצה)