כְּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא צִדּוּק הַדִּין

עוֹקֵד עַצְמוֹ אֶל הַמִּרְקָע

עַמּוּד עָנָן מִזֶּה

עַמּוּד עָנָן מִזֶּה

וְהוּא לְבַדּוֹ נֶאֱבָק

וְהַתְּהוֹם –

אוּלַי רֶחֶם

אוּלַי חָלָל לא מְפֻעְנָח

אוּלַי כֶּפֶל פָּנִים קוֹרֵא לוֹ

כְּקִיר אֶל קִיר

נִסְמָךְ

(מלכה נתנזון, משוררת)