1.12.2012

אוגוסט

משלוח ראשון – ארגז קרטון, 14 קילו, משוגר לישראל. ספרים, מחברות, פילמים. משלוח שני – בגדים. היתר יגיע בטיסה עם כותב שורות אלו. בחודשים הקרובים צפויה שיבה, לפחות זמנית, מהגלות.

"לא קל שם…", מגיבים לבשורה מספר מקורבים. אולי עבור המעוניין להישאר, למצליח להתנתק מחייו הקודמים, יותר קל להישאר.

"כשאתם מוותרים ומרפים מהעבר, אתם מאפשרים לעצמכם לחיות את הרגע בשלמותו". כתב את זה יפה דון מיגל רואיס בספרו "ארבע ההסכמות". או שלא מרפה מהעבר, או מהווה המתקיים בו זמנית במרחק ארבע שעות טיסה.

ביקור בישראל בחודש יולי מבהיר את שהיה בצל. במקביל לדלתות ההולכות ונפתחות בברלין, משהו הולך ומתפוגג בתודעת הכותב. זהו אינו זכרון מדינת ישראל שמתפוגג, אלא מספר קשרים ומקורות חום המצויים שם. פוגש מכרים רבים בשני אירועי המחאה בהם לוקח חלק במהלך הביקור. נעים להיפגש, גם אם זה בעיקר בהפגנות, עם אנשים שאתה מכיר כבר עשר וחלק גם עשרים שנה. נעים להלחם ביחד על מה שחשוב לך.

הסולידאריות באה לכדי ביטוי באיים בודדים בשטח ישראל – פלסטין, אך עודנה קיימת. ישנם המוכנים להיאבק יחד, גם אם כמותם מתכווצת ומתנפחת חליפות.

"החיים הם מלחמה", משנן סבא באזני הילד בשנות השמונים.

בית הוא בית. המימרה "ישראל היא הבית" אינה אמת. רק בית הוא בית. מדינה היא מדינה.

(המשך...)

בברכה,
נתי אורנן