באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 23
הרמוניה ודיסהרמוניה (המשך)
...תורת הגשטאלט מביאה משל פשוט לתיאור מצב של הווה מושלם: נניח שאנחנו מפעילים תיבת נגינה (בתקופה שבה נכתב משל זה היו נפוצים בשימוש הגרמופונים שסובבו תקליט עגול מתחת למחט שהעבירה את תנודותיה לתיבת תהודה). אם התקליט מסתובב, פירושו של דבר שקיימת תנועה בזמן. על התקליט מוטבעים תווי המוסיקה שהמחט מעבירה למערכת התרגום מהחריצים לרמקול. הרישום על גבי התקליט איננו מוסיקה, אלא רישומה של המוסיקה בחריצים עשויים חומר סינתטי בעלי תצורה מתאימה. בדיוק באותו אופן אפשר לומר שמתכון לעוגה איננו עוגה, או רישום מילות הטקסט של המלט על הנייר איננו המלט. אבל זהו נושא אחר שנוגע ליחס שבין תופעה לרישומה של תופעה.
אם נפעיל את הגרמופון, נוכל לשמוע את המוסיקה מתוך התקליט, ואז נוכל לומר שאנחנו נמצאים בתוך מצב שיכול להיות מוגדר כהווה נמשך, משתנה ולא מושלם. הווה נמשך כולל בתוכו עבר, הווה ועתיד: לפני רגע שמענו את תחילת התקליט, עכשיו אנו שומעים את המוסיקה המועברת ברגע זה, ואנו מצפים לשמוע את המוסיקה המוקלטת בהמשך התקליט. מצב השמיעה הזה איננו מצב של הווה מושלם, אלא הווה שתלוי בזכרון העבר ובציפיות לעתיד. אם נבקש לחוות מצב של הווה מושלם, יהיה עלינו לעצור את סיבוב התקליט. המחט תהיה אז מונחת על נקודה אחת שעל פני התקליט. זהו מצב של הווה מושלם, אלא שאז לא נוכל לשמוע דבר. המוסיקה תהיה עדיין רשומה כתווים על פני התקליט אבל לא תהיה קיימת כמוסיקה שניתן לקלוט אותה בחושים. הווה מושלם מבטל את התופעות שהיו יכולות להתקיים בהווה הנמשך שאיננו מושלם. אם ניטול לידינו תקליט חדש שלא ידוע לנו עליו דבר - בין אם נכתב על עטיפתו מה הוא מכיל ובין אם לא נכתב דבר - בכל מקרה יכול להתקיים הספק שמא הוא ריק ואין בו דבר.
המעגל המושלם הסגור יכול להיות קיים ולא קיים באותה מידה של תקפות. אפשרות זו יוצרת ספק סביר באשר לאפשרות קיומו של מעגל סגור. אפשר לומר שלמן הרגע שבו נסגר מעגל, הוא הופך למושלם ודן את עצמו לאיון, אלא אם כן הוא נפתח מיד. המקום היחיד שמעגל מושלם יכול להתקיים הוא בצורת הרישום בתודעה או רישומו על נייר וכו'...
("המעגל הפתוח", עמ' 116-117. המשך יבוא)
