ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

21. לא מוכר

כתיבה והגשה: ירון ליבוביץ. בימוי: אנה מינייב

(אדם מבוגר, כפוף, משתעל, צולע, מדבר בטלפון)

הלו... הלו... נו דבר! כמה הם אמרו לך? כמה אמרו? כמה? אני שואל אותך... בני זונות. לא מוכר. תגיד להם - לא מוכר לזונות, אתה שמעת אותי? זה מה שתגיד להם.

חשבו תפסו פראייר המניאקים מהעירייה, מוצצים.

אבא שלי השאיר לי חמישה דונם אדמה. כל החיים שלי אמר לי, בחיים שלך אל תמכור לזונות האלה. נדל"ן לא מוכרים. יום אחד באו לאבא שלי, אמרו לו תמכור, ניתן לך הרבה כסף, ואני ילד. מה ידעתי, שמחתי, אמרתי לו בוא נמכור... הוא תפס אותי, ילד בן עשר, הוציא סכין, עשה לי צלקת על כל הגב שלי. אחר כך ריסק את הרגל שלי עם שרשרת. אמר לי, בחיים אל תשכח מה שאני לימדתי אותך היום. נדל"ן לא מוכרים. תמכור ת'שטח - אין לך כלום בחיים. מצידם שתמות ברחוב. אל תאמין לאף אחד בחיים שלך. אם אתה מוכר ת'שטח, אתה מת.

אז אני לא מוכר.

גן ציבורי רוצים לבנות, מתקנים לילדים, עצים לשתול. מי הם בכלל?! יעמוד השטח שלי, ככה, ריק, אני לא מוכר.

פה יביאו בן אדם, ימות פה, אני לא מוכר.

חמישה אנשים, ימותו פה ליד הרגליים שלי, אני לא מוכר.

מאה אנשים, ימותו פה, אני לא מוכר.

מליון אנשים, ימותו פה, אני לא מוכר.

ששה מליון אנשים, ימותו פה, פה ישכבו, אני לא מוכר.

(סוגר טלפון, מכופף, משתעל, צולע, יוצא מהבמה).

בני זונות... הרסו לי ת'חיים עם השטח הזה... כוס אוחתק.