רוברט פרוֹסט / אש וקרח

אומרים תבל תכלה באש
ויש גורסים - בקרח
ממה שלי נודע על התשוקה
אסכים עם האומרים דליקה
אך אם תחרב פעם שנייה
אדע מספיק על הדחייה
די עד לומר שלכליה
עצמת הקרח
גם דיה.

סוף העולם כנראה לא יבוא בסוף השבוע – על אף שזה היה מאפשר לי לעשות נא באוזן לכל המוסדות הפיננסיים במדינה לפני שנת המס הבאה, אבל התהום הפיסקאלית העומדת לפתחנו מצד אמריקה – בוא תבוא. אם לא ימציאו תעלול אקטוארי של הרגע האחרון, ארצות הברית תיאלץ לגייס סכום אסטרונומי של 600 מיליארד דולר באמצעות הטלת מיסים וקיצוצים בתקציב כדי לעמוד בהתחייבויותיה. לא שהאוצר שלנו יותר טוב. איש אינו מדבר על התהום הפיסקאלית העומדת לפתחנו אנו. ממשלת אולמרט העבירה לנתניהו תקציב מאוזן, וביבי ניפח וביזבז אותו על שוחד בחירות – אומנם גם למטרות ראויות כמו גָנונים מסובסדים – אבל גם למטרות מפוקפקות כמו הכפלת משכורות הרבנים. האוצר העריך שהגירעון יהיה 2%. למעשה הוא 4%. הפער נובע גם מבזבוזי הכספים וגם מחוסר יכולת לגבות את המיסים שתוכננו – עוד לפני הוויתור על הרווחים הכלואים ותספורות לטייקונים למיניהם. מה נותר לנו אם כן? העם הזה, שחצי ממנו מוכן לאכול את החצי השני, צריך להתחיל לגלות סולידאריות בין מרכיביו. הסיכוי היחיד שלנו להצליח להכניע את הפוליטיקאים, שאין להם רגישות לחיינו כבני אדם, היא לגָבּוֹת כל מגזר באשר הוא מגזר, בזמן שהוא מתנהל מול השלטונות. אחרת, מבודדים, יעשה בנו הממשל כרצונו. 

תחשבו על זה.