הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.


באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס.24

 

הרמוניה ודיסהרמוניה (המשך)

...התפיסות הקלאסיות, כלומר היוונית הקלאסית, הגנוסטית, ובעקבותיהן גם הקבלה היהודית, הציעו פתרון שתלוי בזמן: הכוח המוחלט העליון אכן היה מושלם עד שחל בו שינוי. על סיבת השינוי יש ויכוח. אולם התוצאה היא שקיימת זיקה בין העולמות העליונים (הספירות העליונות, גן העדן, או צד הימין לפי תפיסות מסוימות בקבלה), והתחתונים (הספירות התחתונות, הגיהינום או צד השמאל), לבין עולם התופעות של האדם. זיקה זו מחייבת את האדם. מכאן הרעיון בדבר תפקידו של האדם בתיקון עולמו ובתיקון העולמות האחרים. בכל מקרה, תיקון מושלם פירושו איון.

 

הזרימה האינסופית המוחלטת של התופעות, כפי שהיא מוגדרת בדתות המזרח, איננה מחייבת אי שינוי מוחלט באדם, אבל היא יכולה לעודד התנהגות פסיבית ואדישות לזרימה עצמה או אף לבטל את תוקפה. שהרי אם הזרימה ידועה מראש והיעד ידוע מראש, אין צורך לעשות דבר - הזרימה תישא אותנו - בין אם נהיה פעילים או אדישים ביחס אליה. דוגמא לכך היא ההתנהגות הנפוצה בקרב רבים מן הפעילים בתחום המיסטיקה, והיא ההתכנסות בתוך עצמם והאדישות המאפיינת רבים מהם למציאות החברתית המיידית שבתוכה הם חיים, יחד עם העדפה של תכנים רוחניים כלליים שאינם מחייבים פעילות חברתית אקטיבית מיידית. אדישות זו היא למעשה תוצאה של תסכול ואכזבה שהמציאות המיידית גורמת להם, תסכול שהוא מלכתחילה הגורם שיצר את המשיכה לעבר עולם זה.

 

בעקבות התפיסה הגנוסטית, הציעה גם הקבלה היהודית מודל דיאלקטי לכאורה: "הכל רשום והרשות נתונה". במילים אחרות: ההיסטוריה נקבעה מראש אבל לכל אדם ניתנת הברירה ללכת בה כלשונה, או להכניס בה את תיקוניו, שאינם ניתנים לרישום מראש. אפשרות זו מבטלת מראש את רעיון האחדות המושלמת והופכת אותו לדימוי פנים-תודעתי של האדם. דימוי כזה יכול ליצור דפוס התנהגות אישי שיכול להשפיע במידה מסוימת על עולם התופעות שמחוץ לתודעת האדם, אבל איננו יכול לחייב את עולם התופעות הזה להתנהג באופן מוחלט על פי המשאלות המסוימות של אדם מסוים.

 

היחס שבין היסטוריה קבועה מראש, לבין חוויה אישית מיידית שאיננה יכולה להיות קבועה מראש, הוגדר בתורת הכאוס כתכונה המוטבעת בכל תופעה, אפילו הזעירה ביותר. בכל חלקיק מוטבע המרכיב ההיסטורי של ההתנהגות הקבועה מראש, והמרכיב הכאוטי של ההתנהגות שאיננה ניתנת לניבוי מראש. כלומר, אפשרות כזאת שוב פוסלת את רעיון השלמות.

("המעגל הפתוח", עמ' 117-118. המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2012 . 12 . 27