הצטרפו לאיגרת השבועית

כל אדם יוצר. תכלית האדם היא יצירה לתיקון מצבו של האדם.


באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס.25

 

הרמוניה ודיסהרמוניה (המשך)

...מבחינת יצירתו של האדם, לכל צורה של שלמות טוטליטרית אין משמעות. יצירה, מטבע הגדרתה, היא משהו שנוצר ונמשך בתהליך דיאלקטי לאורך זמן, עד לביטולה בידי היוצר. כל נסיון להבין תופעה מושלמת מסתיים בהגדרתה על פי מה שהיא איננה, או הבנתה על ידי ערך שלילי, וזוהי דרך אחרת להגדיר איון. הגדרת תופעה באמצעות ערך שלילי מבטלת את תוקפו של הדבר המוגדר ואיננה רלוונטית ליצירת האדם. הגדרה שלילית של תופעה איננה מלמדת דבר על התופעה אלא על מה שהיא איננה, כלומר על משהו אחר: למשל, אם אדם מגדיר את החוויה הרגשית שלו כ"לא כועס", אין הגדרה זו מלמדת דבר על חווייתו, אלא על מה שהיא איננה. רק הגדרה חיובית, כמו "אני שמח", מלמדת על החוויה עצמה.

 

אם אלוהים מושלם - הוא יכול להיות קיים ולא קיים באותה מידה של תקפות, שהרי לא תתכן דרך ליצירת קשר עם המושלם מבלי לפגום בשלמותו, כלומר לבטלו. לא נותר אלא להוכיח את שלמותו ולהגדיר את קיומו רק על דרך השלילה, כלומר דרך שאיננה מגדירה את האל אלא את מה שהוא איננו. אם קיומו מוטל בספק - הגדרתו כשלם מוטלת בספק. אם הוא שלם, מוחלט וסופי, לא יתכן קשר כלשהוא בינו לבין האדם הלא מוחלט, הלא מושלם, המשתנה והמתפתח. אם קשר כזה קיים - הוא יכול להתקיים בתודעתו של האדם בלבד. כלומר, השיח עם האל יכול להתקיים רק כדיאלוג פנימי בתודעתו של האדם. בכל מקרה, זהו דיאלוג שיכולות להיות לו השפעות מרחיקות לכת על התנהגותו של האדם.

 

מצד שני, אם אנו מחייבים את קיום האל כתופעה חיצונית לאדם ומושלמת, ורוצים לקיים את פולחן עבודת האל, עלינו להשהות את ספק קיומו ואת ספק האפשרות ליצירת הקשר עימו, ליצור את האמון המתאים, ולקיים את האל בזכות האמון הזה...

 

("המעגל הפתוח", עמ' 119-120. המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2013 . 1 . 10