הצָמָא הגדוֹל

לַאנשים,

מֶרחַק הרגלַיִם

הארוּכּוֹת

ההולכות מֶרחקים

גדולים,

בחיפושֵי

אֵין קֵץ.

בכוֹבעִי דוּבדבן

אדוֹם,

ובפִי מתיקוּת

נעימה,

וחֵץ שפָּגַע

אֵי אָז בַּבטן

הרַכָּה,

ויוצאת נִשְׁמָתי

ללגוֹם מִן

היין הישָן,

ואהבַת העוֹלם

בִּי.

(בילי לרנר, משוררת)